כמעט חצי שנה, חלפה לה עד היום.
והנה סוף כל סוף, הגיע זה הרגע.
תקופה כה ארוכה, עברה כמו חלום.
הואילה לבסוף, לעצור נהר הדמע.

החורף הקר, עוד מעט תם נגמר.
ואותו אז יחליף, אותו החום שנשאר.
חום השמש, הלוהט עלינו ממרומים.
חום גופך, המעורר אותי לחיים.

כר הדשא הרך, מתחתיי לו נמעך.
מתחתיי, ואז מתחתייך, ושוב מתחתיי.
סדין מקומט, לכל כיוון הוא נמתח.
הוצע קר, אך לא עוד, כשאת בזרועותיי.

תקווה בלבי, איתנה-מוצקה.
היא המאפשרת לי לחיות עוד דקה.
לכשבסוף נפגש ונשאר לתמיד, ולא יהיה זה חלום
אוכל אז, רק אז, לנוח על משכבי בשלום.