זעקות של שקט, צריחות הדממה
הזמן עצר מלכת, התקווה בדומיה
נשמה מבותרת, נשמה שסועה,
נשמה בוכיה, נשימה קטועה.

מה לך זכה? קומי! עורי!
לבשי בגדי תפארתך עמי.
מה לך רוחי? השכחת את שירי?
שיר החיים, הישארי שלי.

היא בשלה, אוחזת בכאב
כאילו היה, אורה האחרון.
הוי בתי, לבי דואב
הישארי איתי עד אור ראשון.

היא רוצה להיטהר אבל
אינה יכולה להתנער בגלל
אורות סרק שהפילוה שולל,
משהו אוחז בה, היא צועקת, חדל!

היא לא מתבוננת!
היא לא שמה לב
שהיא זאת שאוחזת,
לא מרפה מהכאב.

הרפי נא בתי, פתחי עינייך
חזרי אל בית אביך, פזרי מחלפותייך
התכסי נא בחיקי אל תפחדי
בבקשה, מרצון, הישארי עימי.

הוי אבי, הושיעני מתהומות
ידיי נשואות, חרוכות, חבולות
אחוז נא בי, שמע צעקתי
מחה דמעותיי, זכרני אבי.