במהלך חייו לומד אדם ומגלה יסודות לביסוס דעותיו. למעשה, אנו
דולים רעיונות מחוויות-למידה נרכשות, שמהם אנו אוספים מידע
ומוסיפים ידע. ניתן לומר, שהלימוד עצמו מהווה הכרח לקיומנו,
שאלמלא למדנו שישנו אוכל במקרר, לא היינו יודעים לפתוח אותו
בשעת רעב.

לאחר שלימוד נקבע כערך, יכול אדם ללמוד שיצירה - הווה אומר,
ישום ושימוש ביכולותיו האישיות של האינדיוידואל - היא הפעולה
המשלימה את הלמידה. הרי מטרת כל למידה היא להביא את הידע לכדי
שימוש - היצירה.

אך השנים אינם מספיקים ללא כוח מניע. אמנם כעס ושנאה מניעים
אותנו לפעול אך הללו פועלים עלינו ככוחות מרוקנים. ולכן האהבה
-המשמשת ככוח מזין המניע אותנו לפעול ולבצע - היא הצלע
השלישית.

ובאם תבחנו מהם הדברים שמרוממים את נפשכם, תמצאו שכולם נופלים
בתוך משולש לימוד-יצירה-אהבה.

מנקודת ראות זו ניתן גם להבין שאין צלעות אלו עומדות בפני
עצמן, כיוון שחיים תקינים מתקיימים רק בשילוב בין הגורמים
הללו.
כגון, ללמוד את שאנו אוהבים, ומשלימו - לאהוב את מה שאנו
למדים.
כמו גם, ליצור ממה שאנו למדים ולהפך -  ללמוד ממה שאנו
יוצרים.
וכמובן, ליצור מאהבה ולאהוב את היצירה.

אך הקסם האמיתי מתחיל בשילוב כל השלושה.
וכפי  שנלמד את מי שניצור ובתורו הוא יאוהב אותנו.
בשביל להשלימו נשתמש במעין טריק מתמטי שבו: גם הולכים בסדר
הפוך וגם משנים את כיוון הפעולה.
לכן , עלינו לאהוב את יוצרנו וללמוד ממנו.
יש   י
וזוהי משנתי לחיים.