יום בהיר אחד וזה קורה גם לך.
עוד לא ממש התעוררת בבוקר והיא רוצה לדבר.
את ה-"אני רוצה שנדבר" ראית הרבה בסרטים בטלוויזיה, אבל אפילו
לא דמיינת שהסרט הזה
יהפוך דווקא היום, בבוקר הזה, לסיוט האישי שלך.
אתה לא רוצה לדבר, על מה יש לדבר אתה אומר לעצמך, אבל עוד לפני
שפתחת את הפה בניסיון להקדים תרופה למכה זה מגיע.
כבר זלגו לה ארבע דמעות על הלחיים, ספרת בדיוק וקלטת.
אתה לא צריך שתדבר, היא השפילה את מבטה, לקחה כמה חולצות
מהארון ואמרה ששבוע הבא
תעשו החלפות בגדים וחפצים.
זהו זה, נדבקת במחלה.
אין לה שם למחלה, היא שילוב של בדידות ורווקות.
הארנק שלך הוא הראשון לעבור שינוי. התמונה שלה נשמטת ובמקומה
מונח קונדום, שניים אפילו.
הרבה מים יעברו בנהר עד שתזכה לשכב עם בחורה בלי קונדום. והרי
הקונדום הוא ידידו הטוב
של הרווק.
אחרי הארנק מגיע תורו של החדר, ארון הבגדים משתנה, הבגדים שלך
אין הבגדים שלה אאוט.
על השידה, המסגרת הצבעונית של התמונות המשותפות שלכם מהמסיבות
ומהטיולים ננטשת.
התמונות יורדות לאלבום מאביק בעומק הספרייה.
על מלאי הבשמים ומוצרי הפרפומריה תזדכה בשבוע הבא היא אמרה.
עברו יומיים וסימנים ראשונים של המחלה מופיעים: חוסר תיאבון,
מצב רוח רע, שיתוק, עייפות, אבדן הרצון בחברתם של קרובים
אליך.
רק דבר אחד מעסיק אותך כל היום. מחשבות.
לצערך, אינך יכול להפסיק לחשוב ולשאול את עצמך שאלות כמו איך
זה קרה לך? איך לא ראית שזה בא? איך נתת לזה לקרות? מה יהיה
אתך עכשיו? מה יהיה אתה?
רבות הן השאלות, תשובות מספקות אין. גורם נוסף להתפשטות
המחלה.
עבר שבוע, אתה חולה אנוש.
דיכאון, אלכוהול וסיגריות משתלטים עליך, האחד גורם להתעצמות
ההשתלטות של השני.
ככל שאתה בדיכאון אתה שותה יותר וכשאתה שותה יותר אתה מעשן
יותר.
ולהפך, וחוזר חלילה.
עוד ועוד משקאות, עוד ועוד בכי, אתה מטביע את יגונך בבירה ואת
חולצתך שוטף בדמעות.
המצב שלך כך נראה, הולך ומתדרדר.
עברו שבועיים ואתה מפתח תופעות לוואי נוספות,
כאבים חדים בחזה תוקפים אותך, ובלילה, כשהיא כבר לא ישנה לידך,
אתה משתנק.
זו מעין תחושת מחנק הנובעת מחוסר אוויר בקנה הנשימה.
בנוסף לכך ובהשפעה הנדיבה של האלכוהול והדיכאון אתה גם מתחיל
להזות ולחלום.
אתה מדמיין איך גופה החלק והיפה כל כך, נטול נקודות החן, שוכב
לצדך, היא מחייכת ונותנת לך לחבק אותה.
שטוף זיעה קרה אתה מתעורר כל לילה ומגלה שוב ושוב כי זו הייתה
בעצם הכרית שלה, שנשארה מיותמת, בדיוק כמוך. מסכנה הכרית אתה
אומר לעצמך, מחבק אותה חזק חזק ומבקש ממנה סליחה על הצער שנגרם
לה.
אתה אוהב אותה.
זה מקשה על התהליך השיקומי שלך אומרים הרופאים, אתה חייב
להשתחרר מהרגש הזה.
הזמן עושה את שלו, אתה לאט לאט מחלים אך הפעם אתה מחסן את עצמך
ומציב סביבך חומות הגנה.
שוב לא תיתן לעצמך להתאהב ולהקדיש עצמך לבחורה,
שכן, היא עלולה לקום בבוקר, ככה סתם, ביום בהיר אחד ולהדביק
אותך שוב במחלה.