ההבדלים אצלי בין הלילה והיום אדירים.
ביום אני לא מעשן, לא יכול לסבול שמעשנים לידי ושונא עשן, לא
שותה, חושב כל הזמן על כסף.
בלילה אני מעשן והרבה, שותה והרבה, חושב כל הזמן על סקס
והמון.
בלילה - על הזין שלי הכסף.
ביום אני לא קונה קפה במכללה כי זה עולה 9 שקל ובלילה הברמן
אומר לי שוודקה רדבול עולה 44 שקל ואני אומר לו בלי לחשוב
פעמיים - "תביא!"
ביום אני מסתכל על בנות ומתבאס שכולם סביבי מכוערות ולא לרמה
שלי.
השמש שוקעת וכך גם ה"רמה שלי", שתיהן נעלמות ופתאום המכוערות
ממקודם נראות זוהרות בחשכת הלילה ולגבי הבנות שאני ממש סולד
מהם באור יום - יש סיכוי יותר מסביר שבירה רביעית או חמישית
תסגור פינה וכן, גם הן יראו נהדר.
ביום אני עייף, אני מקטר, אני מתבאס על הלימודים, מתבאס על
הבנות, מתבאס על המדינה ועל החיים. בלילה אני אנרגטי וחסר
מנוחה כמו מלך, פורח, צוחק ורוקד עם החבר'ה שלי ובלילה לא
מסוגל לישון.
ביום אני ביישן, לא מחליף מילה עם בנות. בלילה אני מתחיל עם כל
מה שזז.
מכירים חבורות של בנות כוסיות?
תמיד הן יהיו 2-4 בנות כוסיות ונראה לי שכמו שהן לא שוכחות את
התיק הקטן שהן נושאות על הכתף, ככה הן לא שוכחות את החברה
השמנה והמכוערת. אולי אנחנו דפוקים אבל פעם אחד מאתנו אמר
"תראו איזה כוסית זאת" ומישהו ענה לו "מה כוסית בה?" זה היה
שבי שהצביע על הכוסית והייתה לו תשובה מנצחת - "היא כוסית,
תראה את החברה השמנה שלידה"  
בתחילת הערב אני מתחיל עם אלה שאני באמת רוצה. מקבל תשובות כמו
"לא" ו"יש לי חבר", ממשיך עם אלה שחברים שלי רוצים שאני ארצה
ולפעמים אני מגיע למצב שאני מתחיל עם אלה שהאויבים שלי לא
מאחלים לי שאני ארצה.
מכירים את זה שבבוקר אתה אומר לעצמך - "כוס אמק, מה עשיתי?!"
אז אצלי זה קרה כל כך הרבה שכבר הפסקתי להגיד את זה (נו טוב,
לא הפסקתי...) והשלמתי עם זה.
לפעמים אתה עם כוסיות ולפעמים אתה עם זבל עופות. אין מה
לעשות.
כשאני רעב מאוד גם מלפפון חמוץ באמצע הלילה יהיה טעים.
זיכרונות הטלפון שלי מלאים במספרים של בנות שנפלו קורבן לאימתו
של הבוקר.
בלילה אני לוקח את המספר של הבחורה בחיוך, שנובע אגב מאושר
אמיתי וביום אני מקבל כאפה מהשמש ובכלל לא בא לי להתקשר אליה,
פתאום נעלם החיוך, פתאום נעלם האושר ואת מקומו תפס הייאוש -
"עוד פעם לקחת סתם טלפון " אני אומר לעצמי ומוסיף בסוף "כוס
אמא שלה...".
אתמול שיגעתי אותה כל הלילה, התחרמנתי אתה, התחננתי לקבל את
הטלפון שלה והנה בא הבוקר והרס.
ככה זה קורה לי כל יום. למזלי אני מוקף בהמון חברים טובים שגם
הם מושפעים מאימת הבוקר ופיתחנו דרך התמודדות - כל היום אנחנו
מתכננים מה נעשה בלילה.
סתם קטע דפוק.