חותך פרוסה דקה
מלחם חיי, אשר מקמח מלא.
חושי מבחינים בטעמים צבעים וצלילים.
חוכך בדעתי, איך ומה מהם ראוי למריחה.
בוחר שניים (נדמה לי שהיו אלה סגול ולה במול).
מורח באמצעות אותה סכין חיתוך חדה משני צידי הפרוסה.
אוחז בה, מנסה לאכול, ידי מתמלאת בהם (בסגול ובלה במול).
אני נוטש ורץ לשטוף אותה...


חוזר וחותך פרוסה דקה נוספת.
פרוסה זו אני חוצה, בשנית באותה סכין, לשניים.
בוחר ארבעה ממרחים מגוונים וממלא על כל צד של שני החלקים.
אוחז בשתי ידי הריקות.


חושי
מתערפלים
משיכרון
חיות
נופל
מתבוסס
בבוץ
ישותי
קרעי
פרוסתי
צונחים
על בטני
ונרדם.


מקיץ, וכאילו כלום לא היה.
רק מראה סכין חדה
מגואלת בפירורים
מציק ולא מרפה.
נוטל הסכין.
חותך פרוסה דקה.