חלמתי בלילה חלום.
חלמתי שאני פוגשת מלאך. הוא היה בגובה שלי.
כמובן שהוא לבש לבן, והיו לו כנפיים.
הוא חייך אליי.
ראיתי שהייתה מטרה לבואו. ידעתי שהוא הולך לשאול אותי
שאלה שכל יום אני מתפללת להתגשמותה.
בהתחלה הוא שאל לשלומי ולמה עיניי עצובות.
שאל לאן נעלם החיוך שהיה מקרין ממני.
אמרתי לו שהלב שלי פצוע, הוא לא מחלים, הוא אפילו לא בדרך.
הדמעה התחילה לרדת. בהתחלה הוא לקח את האצבע שלו
וניגב, אבל ראה שהם התפרצו ושאני חייבת להוציא הכל.
אמרתי לו שאני לא יודעת מה לעשות. שאני כבר במצב שאני לא
יכולה לברוח ממנו ואין לאן.
ואז הוא שאל מה המשאלה שלי. אמרתי לו שיש לי רק משאלה אחת.
סיפרתי לו שאני מאוהבת במישהו שאני לא יכולה לשכוח, אני כ"כ
אוהבת אותו. ואני רק רוצה שיאהב אותי בחזרה. שירצה אותי. שנהיה
ביחד.
אמרתי לו שאני יודעת שכרגע הוא לא בסביבה, אבל הוא יחזור
מתישהו ואם הוא רק היה אומר לי לחכות, הייתי מחכה.
אבל הוא לא. אין לו טיפת רגש אליי.
אז תגיד לי מלאך יקר, האם תוכל למלא אחר המשאלה?
האם יום אחד הוא יהיה שלי? האם העצב יהפוך לשמחה.
העם עיניי יקרנו מאושר?
המלאך ענה שהוא מצטער אבל הוא לא יכול לעזור לי. אף
אחד לא יכול. "רק את עצמך יכולה"...
וכך לאט לאט הוא התרחק בחיוך ואמר תהיי חזקה עוד יבוא
האחד.
התעוררתי מהחלום והדמעות הציפו את פניי.
כי ידעתי שאני צריכה להגיד ביי ולעבור הלאה.
אפילו המלאך לא יכול להגשים משאלה אחת קטנה.