הנה שוב אני מרגישה כמו איש בוץ
בד קרמה תקועה בגרון כמו גוש
פעם קראתי
הגוש בגרון שריד אבולוציוני
משהיינו דגי יבשה או קופי ים
לא בדיוק אני חושבת
אלא הוא זכר
מזמן מלכותנו הנצחית
בממלכת האבק של מטה
או ממלאכותנו הנצחית אף היא
אצל ממלכת הזהב של מעלה
גוש אבק או גוש זהב
בגרון מרגישים אותו דבר

בחלומי נתקעתי במערת היהלומים
חפנתי אותם והיו קשים מאגרופי
בלעתי אותם ולא השביעו רעבי
דקרו את גבי בשוכבי לישון ושנתי נדדה
בלית אור נצץ החושך מכל מקום, משום מקום


התעוררתי

אורות הניאון הסוטים
זמזמו שיר עליז ומשוגע
אודות מישהי
אחרת
מוצלחת
אני חושבת על הצלחה
וגופי מדמיין אותי
אוחזת את חפירה
וחופרת בור בגינה באישון לילה

הו אגרופיו הקשים וליבו הרך
הו הרכבת המקרטעת יום עבודה אפור
הו הדירה הקטנה ופשפשיה העסוקים
הו שגרת החיים המטופשים

הו החיים
החיים
החיים
===============

ורוניק: "אבל איפה המשיח?"
אני: "ובשביל מי את חושבת הבור?"