כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהי חושך
הוא חשב עליי?

וכשהוא עשה הבדלה בין החושך לאור
הוא ידע שאני הכי אוהב את שעות בין ערביים?

אני קץ בלרצות את הקץ כשאני רואה את הקיץ
אני כל כך אוהב שהחושך מתאחר ודווקא האור גורם לי להזיע

לשבת עם בוקסר וגופיה ולגרבץ כמו בן אדם
יכול לפעמים לתת לך יותר שקט וחוכמה מכל משפט של קהלת

לשבת עם בוקסר וגופיה כי אלוהים מכריח
סוד ההבדלה בין האור לחושך הוא לחזור להיות עירום
ושזה יהיה לגיטימי בעיניי כולם
לתת לכל העור שנחשף לחזור להשתקם בעזרת אור ומים

הנה מאור עיניי בקריצה אחת פשוטה, שחודש יוני ימשך לנצח
ושמראדונה תמיד יהיה שמן
ושבכל לילה האנשים יחליפו את החתולים ברחוב, גם אם לא בהסוואה
טובה מדי

אני לא יכול להביע את עצמי בצורה טובה מדי כשאני מחייך בהשלמה
כי חיוך זחוח הוא יותר בהמי מגרבוץ בבוקסר

אבל לדעת שעוד ארבעה ימים כל מי ששכח אותי יזכר להיזכר בי
מזכיר כמה אור מלאכותי הוא רק פרופורציה לחיים

מזל טוב ילד, כבר גדלת ואתה כבר מסנן את המילים שלך בשביל לא
לפגוע באחרים
מזל טוב ילד, אתה נותן לסכין שלך לדקור רק את עצמך ולפנטז רק
על מרחץ דמים
מזל טוב ילד, נהיית מתוסכל ממחשבות על זמן חושך אור ואלוהים
מזל טוב ילד, התבגרת, עכשיו הגיע זמן כבר לחיים

מזל טוב אלוהים, הנה יצרת עוד אחד שמחליף את הברק ברעמים
מזל טוב לך, אני מתחיל לשכוח שנביחות הן רק אמצעי
והמטרה שלי כבר לא לנשוך אלא רק לבלוע ולא לירוק כי זה מגעיל
אנשים
מתי בדיוק נהיה אכפת לי להיות מודע לצרכים של אחרים?
כשנשטפתי באמרה שככה זה בחיים

הרי נולדתי בשניה שמראדונה יצא גאון
והרי עם שלם קורא לשמן מסומם אלוהים
מישהו באמת יכול להסביר לי איך בדיוק זה ככה בחיים?

יושב עם בוקסר בשש בערב ומגיע למסקנה של גרבוץ חמים
כל היופי שבחושך זה לדמיין אנשים עירומים
אבל האמת היא שהיופי הוא הדבר האחרון שמראדונה חיפש
הוא חיפש לבעוט ולנשוף ואחר כך גם לשאוף עוד שורה מהעולם
שהוא יצר לי בעצמו
וכדררתי ועברתי והבקעתי, גם גולים עצמיים
אבל על תיקו מעולם לא שיחקתי כי זה לא ככה בחיים
אם יש כוח משיכה ויש איזון ויש גם כמה אחרים
אז איפה השאלה שצריך לשאול? מה זה ככה בחיים?
כן, זאת המסקנה גם בגיל 20... אם לי יש תבונה ויש גם לב טוב
למה מראדונה הוא אלוהים?

22.6.06