רועי אדמוני / פרחים מתים |
דמעה שמבליחה מעין אמא
נשים לובשות שחורים
בוכות נוגות תוגות
על אור שלא יגיע
שחר מקיץ ועלטה
ובחייה אין יום ואין ליל
היא עוד זוכרת איך אמר
שישוב הבייתה מן החיל
ובשממה פרח אחד
והשחר שוב הפציע
אין לה ימים ואין לילות
עוד מחכה לו שיגיע
פרח אחד יש בשממה
ניצב על הר אל מול זריחה
אותו קברו באדמה
אותה קברו עוד בחייה
וכשרוחות באות נושבות
מלחשות לה הנה ערב
יוצאת היא וקוראת בשמו
אל השדות שבם לחם עם חרב
ואז השמש שוב ישקע
ושוב החשכה תגיע
ואל ליבה שהוא כואב דואב הלב
האור אינו מגיע
ובשממה פרח אחד
והשחר שוב הפציע
אין לה ימים ואין לילות
עוד מחכה לו שיגיע
פרח אחד יש בשממה
ניצב על הר אל מול זריחה
אותו קברו באדמה
אותה קברו עוד בחייה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|