למי אין את החבר/ה הכי טובים שלו/ה מספרים הכל.

יש לי חברה בשם

לה אני מספר הכל אבל הכל.
בכיתה ו' אני חושב, הייתי אצלה בבית ופתאום אמא שלה נכנסה
ושאלה אותה: "אין לך חוג דרמה היום?".
היא אמרה שכן ואני התכוננתי ללכת הביתה בזמן שהיא התכוננה לצאת
לחוג.
שאלתי אותה עם אני יכול לבוא איתה לחוג, בחוג הבנתי שמעלים
הצגה גדולה בסוף השנה. הייתי שעור אחד שניים והחלטתי להישאר
בחוג.
באמצע כיתה ח' היינו הקבוצה של דרמה באמצע של הפקה של "שד
קטן".
עשינו ערב שכל אחד מוציא את השד הקטן מהגוף,מהנפש שלו.
כל הילדים שבקבוצה סיפרו את השד שלהם,מגיע התור של

חשבתי שאני יודע מה היא הולכת לספר, אבל הייתה לי הפתעה לפני
שאני מספר מה ההפתעה אני רוצה לספר שהקשר שלי עם ההורים של

היה הדוק.
איפה ההינו? אה כן. היא פותחת את הפה ומנסה להוציא את המילה
הראשונה,אבל רואים שהגרון שלה חנוק, כולם הקשיבו הייתה דממה.

"ההורים שלי נפרדים" הדממה נמשכה עוד כמה שניות,דמעות של עצב
זלגו ל

מהעיניים, נשמעו כמה ציוצים של "איך זה לא יכול להיות... הם
היו כל כך חומדים ביחד..." המשפטים האלו היו כל כך נכונים,
כולם חיבקו אותה אני לא יכולתי לזוז הייתי קפוא במקום,דמעות
ירדו עכשיו גם לי.
היא המשיכה לספר איך גילו לה את זה. וככה זה נגמר.

היא ספרה לי בכיתה ז' שיש סיכוי שהיא תעזוב את ערד, החברה הכי
טובה שלי עוזבת אותי? נוטשת אותי לבד?
הרבה זמן לקח לעכל את זה. אבל בסופו של דבר השד לא כל כך
נורא, לפי דעתי הכל יצא לטובה, הכל הסתדר עכשיו היא בעיר
הגדולה עושה חיים ואנחנו עדין חברים הכי טובים ואני עדין ממשיך
לספר לה כל מני דברים.
מקווה להיות חבר ידיד שלך לנצח....



                                                         
ל

באהבה