ישבתי הערב בבית שלי
והאזנתי לארט בלייקי
כשהתקשרת אליי

רצית להבהיר את העמידה
שלנו אחד מול השנייה ולשלול
כל אפשרות שאזיין אותך

זה היה די מיותר לטעמי
היות ומההתחלה ידעתי
שתישארי תקועה
עם הגבר האוהב והכובל שלך

את

אחרי נאום ההכתרה שאלת אם ארצה להיפגש
ואני חשבתי שזה נהדר
שאאפשר לך לראות אותי
מובס
ומוכתם בזרע שלי
(נו באמת)

וכשכבר באת רוב הזמן
שוחחנו
על דברים תפלים למחצה
אבל היה רגע שבו
ידעתי שהגיע הזמן ושאפשר לדבר
על אפשור ההפשטה במחיצתי

אבל אז
ברגע האמיץ ההוא
נכנס השותף העסקי שלי
לתמונה

והוא לקח אותך ממני
כמו שרק הוא יכול

הוא היה נהדר וחשף שיניים יפות
וליטף אותך עם האף
ושיבח תכונות קטנות שלך
וכך זכה במבטים
חושקים ואפלים מצדך
מבטים להם לא זכיתי אני

מבטים מהסוג הנידון
לא תתני לי לעולם

והוא מצידו רק ישב שם
צעיר וחי וערבי
וסימם אותך
עם הנפש המנגנת שלו

בחיי לא נמשכתי כך לגבר
היו לו יכולות אישיות מרשימות
וזאת עוד ביחס אליי ולתפיסתי
הנרקסיסטית את עצמי ואת גדולתי

באיזה שהוא פתע פתוח
מצאתי את עצמי
פורש ידיים שמשוניות
על משקוף הדלת של ביתי
החם
וממלמל:
"אני אצא לשתות משהו ולקרוא אבידן
בקפה קטן"

לא עזרו המחאות הקטנות מצדך
וידעתי שהאגן והלב שלך
רוצים לשחק

אפשר להגיד שככה הלכת ממני
אבל לא הצלחתי להרגיש קנאה
ועכשיו אני כאן
שתוי מבירה וויסקי
שאיש צעיר בשם עבד מוזג לי באהבה

ואני יושב בתחתית הערימה הנעימה
ומחכה למעשה הבא שלי

המלצרית כאן
זרה לנוכחות הכללית
כאן

היא נורדית או בריטית
ואינה מעוכבת
וחיה את חייה בעוצמה
בורגנית מהפכנית מרטיטת ירכיים
(אבל רק ירכיים)

אני בקפה של עבד
והם מזדיינים
על המיטה
שקניתי לך ולי

ואני שותה (כמה שיותר, אין יותר מדי בשיר הזה)
וכותב שירים
וכולי וכולי

בשבוע האחרון אני ממש
Red hot chilli pepper

אח שלי נכנס לפני רגע
לקפה
וישב מולי
וכשאמרתי לו מה קורה אתי הערב הוא ציטט
משפט מסרט בורקס:

"וואלק
אם תעבוד, תאכל לחם
ואם תגנוב
תאכל סטייק"

וככל שאני הופך את האמירה
מצד לצד
אני מתוודע לרלבנטיות הכבירה שלה
לחיי

לחיים!
לחיים!
לחיים!
ל
Evil haim!

פסיכולוג אחד סיפר לי
שכשהקים מסלעה בביתו
שכר שני פועלים
אחד ערבי זקן בן שמונים שהכיר עשרים שנה
ושני
נער בן חמש עשרה

הנער נשבר אחרי יום אחד
של סחיבת אבנים
וכשהפסיכולוג ניסה להבין למה
לעבודה אין ערך בעיני הצעיר
הערבי תיקן אותו:
"לעבודה כשלעצמה אין ערך
לאדם יש צורך בעבודה"

מעבר לאותנטיות ולמסר קורע הלב
יש משהו רציני
במה שאמר האיש הזקן הערבי

רובנו זקוקים לעמל
ודוחפים לנו משך שנים
מסר ציוני סוציאליסטי
שהעבודה היא הערך
שהערך נמצא בזה שאנחנו עמלים
והרי זהו השקר הגדול ביותר שיכולים היו לספר לנו

אין פה עניין אידיאולוגי גדול
אנחנו זקוקים להעסיק את עצמנו
וזה מספיק אידיאולוגי בשבילי

אני יוצא לעבוד בגינה

אני חוזר הביתה
וכשאני עומד בכניסה מהגן
ומחזיק בידי את המפתח לשער המסורג
אני מרגיש קצת חשוד
אפילו בעיני עצמי
ואני מרגיש את הפרנויה
מחבקת אותי מלמטה
כשהיא נוגסת בי נגיסה גדולה

ואני מקשיב בחושך
ומדמיין את נחילי
סוכני הממשלה
באים אליי לקחת
ליטרה לפי
תור

שנים חסומות
למרות שיש
חורים מסוימים ברשתות ההסוואה
שהבריות פורשות

"הקיר הזה נשבר
ואני לא חוזר"

"תן לאצבעות ללכת במקומך..."
איזו אמירה מכעיסה
כאילו שללהג בטלפון אחד עם השנייה
זה להשתחרר או לשחרר

אני רוצה לראות את
העיניים שלך
כשתצחקי או כשתבכי
או כשפשוט תרצי לחנוק אותי
בידיים חשופות