|
אט אט
מחדלים ילכו וימוגו,
תיותר אך אדמה
ונשמות מהלכות בה.
בכל יום
עוד כמיהה אחת
תפתח דלת
ותקרום עור על גופן החשוף
השותת אודם.
ובכל ליל
תפרוצנה אלו ביללה
פעורת עיניים,
עצים שוב ינידו ראשם בהבנה
ואף יפצחו במנגינה קטנה וחרישית
ללוות
חיפושן אל נתיבי השלווה,
במתיקות. |
|
|
כשחברה שלי עזבה
אותי, חשבתי שמת
העולם.
כשנפל הHD של
במה ונמחקו
יצירותי, כבר
שקלתי התאבדות.
אחד מבכה את מר
גורלו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.