גדלתי כברווז גומי צהוב
שחיתי למרחקים בגקוז'י הרטוב
הסתכלתי על הקירות והילד הקטן שאחז בי כל כך חזק
דיבר איתי, צחק איתי, צפצף ורחץ
הילד הזה גדל. וכבר החליף את הברווז,
בבובות, מכוניות, גיבורים וחיות
ורק הברווז נשאר לו באמבטיה
מחכה לילד שיחזור וישוב... יצפצף ויצחק
איי... הצחוק המתוק של הילד הקטן.
אחרי שקיבל אותו בפעם הראשונה
וזרק אותי בפעם האחרונה
ואני חשבתי שלברווזים מגומי אין רגשות.
אבל הנטישה הייתה כואבת. איך שכבתי לי ימים ולילות,
בתוך השקית, השחורה.
וג'וק קטן טיפס לי על הרגל ודגדג
וחנה... נו, הבובה עם היד הכתומה, איך שהיא צחקה...
ובכתה, כן, כשנכנסנו לשקית.
וכמה שחיכינו שהוא ייזכר ויציץ, אבל ככה זה בני האדם
משתמשים וזורקים.
ואחרי שנכנסת לשקית השחורה,
אין לך שימוש והזמן עובר לאט, ואתה רק חושב לעצמך,

אם רק לא הייתי ברווז מגומי