והרי את או שמא לא....

דמיוני מתעתע בי כי רצוני גורם לי לחשוב שזו את.
אני רואה את הניצוץ בעינייך
רקיע אין סופי משתקף בהן.
אותו עומק מסתורי
עטוף בשיערך החלק כענני נוצה המתפרעים ברוח

ואיתך
זה כמו להילכד בשבריר של זמן מול שקיעה בערפל
לחוש את הטל הקריר של הבוקר
כשאת שוכבת לצידי באנטרטיקה בעת הזריחה.....
קרנייי האור ניתצות על הקרח...אופפות אותנו בזוהר חלומי, חמים
מלטפות את עורנו

ואני כמעט - כמעט יכול לחוש אותך
ואת הטוהר הבוהק שלוטף את מחשבותייך.
אני שולח יד
מצפה לגעת בדבר שלא קיים
ואת נעלמת.
אך את תמיד איתי
מלווה אותי לאורך השביל
לוחשת לי
נותנת לי הרגשה טובה

ואהבתי אלייך - היא כסופר-נובה בהתהוותה