|
והרי את או שמא לא....
דמיוני מתעתע בי כי רצוני גורם לי לחשוב שזו את.
אני רואה את הניצוץ בעינייך
רקיע אין סופי משתקף בהן.
אותו עומק מסתורי
עטוף בשיערך החלק כענני נוצה המתפרעים ברוח
ואיתך
זה כמו להילכד בשבריר של זמן מול שקיעה בערפל
לחוש את הטל הקריר של הבוקר
כשאת שוכבת לצידי באנטרטיקה בעת הזריחה.....
קרנייי האור ניתצות על הקרח...אופפות אותנו בזוהר חלומי, חמים
מלטפות את עורנו
ואני כמעט - כמעט יכול לחוש אותך
ואת הטוהר הבוהק שלוטף את מחשבותייך.
אני שולח יד
מצפה לגעת בדבר שלא קיים
ואת נעלמת.
אך את תמיד איתי
מלווה אותי לאורך השביל
לוחשת לי
נותנת לי הרגשה טובה
ואהבתי אלייך - היא כסופר-נובה בהתהוותה |
|
|
אם לא היה
תיסכול היו
חייבים להמציא
אותו, מה היינו
עושים בלי
תיסכול וקרטיב
מישמיש ולהזיע
בחורף, טלוויזיה
חינוכית, מרוץ
הביקעה, אידס
והעוזר של
היטלר... האמת
היא שהיטלר זה
רעיון של סבתא
שלי אבל החוזים
נשרפו בליל
הבדולח כך שאי
אפשר להוכיח
כלום.
מאיר רוזוביץ
בביקור במחנה
פליטות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.