תומר פולק / רענון רגשות |
בעיניי דמעה והיא כבר ענן
בדמיוני את חיבוקך וצחוקך שוכנים דרך קבע
ובכל חיבוק וצחוק היוצאים ממני
בזרועותייך את ובאזניי לחישותייך
אני דורש סימן להישארות שלא בצדק
מצבנו כנווד שתעה וגילה את ייעודו
לו רק היית פה איתי, כאן, לידי
הייתי מראה לך כמה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|