מילים ולחן: אדיר ועומרית נפתלי

היא ישבה לה שם בספריה עם חברותיה.
הוא היה ביישן, אדם פשוט ולא פושע.
"אותי הן לא יקנו עם שוקולדים של נוטלה".
רק היא ישבה לה שם, לא מסתכלת עליו לרגע.

הוא בחור נחמד, אז למה הוא תמיד בורח?
ובעת צרה כמה אקורדים לי שולח.
לא זה לא פשוט כשיש לך אומץ של צפרדע.
תעזוב את זה אחי, תחזור כבר לגיטרה.

לא,
אל תלכי,
הוא עוד מחכה לך,
זה אמיתי,
וכמה שירים שכתב לך,
רק תזכרי...
אל תלכי עם מישהו שאת לא כל כך אוהבת,
רק בגלל שיש לו
אומץ
לדבר...

ויום אחד, כשכבר יצא להם לדבר,
הוא גילה בעצב מר, שכן, יש לה חבר.
אבל הוא לא יוותר,
למרות שאף אחד בזה לא ירגיש,
כי מי כמוהו טיפוס
כל כך מפוקפק ורגיש...