אוטו, עוד אוטו עובר, פנסים בהירים, מסנוורים, אני מת? איך אני
מת אם אני רואה מכוניות.
אני צוחק, אבל אני לא שמח. אתה מצחיק - אני אומר לדתי.
אלוהים ישמור עליך - הוא עונה לי. אלוהים? אני הולך לפגוש את
אלוהים? אני מת?
אני לא מת, פנסים מסנוורים, עוד אחד עובר, זה השלישי מאז
שהגעתי לפה, אני חושב.
איפה אני? איך אני חוזר הביתה? אני לא רואה את כוכב הצפון
בשמיים.
יש יותר כוכבים מתמיד, קרובים, זזים מהר מצד לצד, אני הולך
אליהם? אני מת?
לא, עוד אוטו עובר, פנסים מסנוורים, אני ליד כביש, אני כמעט
בטוח, אבל איפה?
לאן הם נוסעים? מסנוורים לרגע וממשיכים, עוד אחד מתקרב, אולי
הוא יקח אותי, ומפה, לאן אני אסע? אני רוצה אל הכוכבים, למרות
שקשה להסתכל למעלה, הכל מטושטש, הכל מתנדנד.
האיש עם הכובע, למה אלוהים צריך לשמור עלי?
אני יכול לשמור על עצמי או שאולי כבר לא. אני מת?
שקט פה, שקט מדי, אין יותר אורות מסנוורים, יהיו, תמיד יהיו
עוד אורות.
הדרך לא מתחילה ולא נגמרת, אני לא רואה שום סוף, בערך כמו
החיים שלי.
אני לא מדוכא, אני לא מרגיש שום דבר, אני לא מרגיש את הידיים,
אני מת?
אם אני לא מרגיש את הידיים זה אומר שאני מת, או לפחות נכה.
חשוך, איפה האורות? אני רוצה לראות את הסוף, לאן אני הולך?
מאיפה אני בא?