שאיפות... שאיפות... שאיפות של עשן...
עושה כל כך טוב באמצע לחות יולי בתל אביב
שינקין פינת אלנבי.
עשן מכסה את פניי, מכסה את עיניי
ואיני זוכרת עוד מדוע הייתי כה אבודה
ציפיות שאבדו במעטה של דליחות
צפירת מכונית מעשנת מחזירה אותי למקומי
מקומי... מקומי. מקומי... מה זה אומר, להיות מקומי
באמצע לחות יולי בפינת שינקין בת"א?
לשאוף עמוק לריאות... את הרעל שמרגיע.
עוד מכונית מעשנת חודרת למציאות שלי
לאושר הקטן והשנוי במחלוקת שלי.
אושר זמני... של אדם לא מקומי.
עובר אורח ששואף את העשן כהכרחי.