|
שנאתי לאותו אדם
בערה לי מבפנים
קיומו היה עכור
וסיומו היה באחריותי
רעש האקדח
הפיג את השקט
כדור אחד לראש
אין צורה אחרת
ידי הזיעו
ליבי פעם
כולם ידעו
היצר קם
בעוד האקדח בידי
צעדתי ברעד קל
ולמרות הפחד ידעתי
המוות כבר חל
אותו אדם,
בז לו אני
ועד שיהיה דם
לא ינוח ליבי
הנחתי אח האקדח ברקתי
ובלחיצה קטנה נפלט הכדור
נפלתי על האדמה ושכבתי
והמוות באמת היה עכור.
שיר שידידה שלי נתנה לי כאתגר - ליצור הטעייה. היא אהבה, אני
לא ממש (מהימים שהחריזה הייתה חשובה לי). |
|
|
זה לא שאני נגדם
פשוט אין לי שום
עניין, שום נושא
שיחה, שום תחום
עניין, ובעיקר
שום דבר בעדם
וזה שהם הולכים
בבגדים צבעוניים
שמים ג'ל
ודופקים אחד את
השני בתחת, זה
לא קשור ולא
מעניין אותי
ברור...
רגע, הרצל מגיע,
נדבר מחר.
בני סלע, אסיר
באשפוז,
בקטע מתוך הצ'אט
האחרון שלו בכלא |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.