"אפשר ללמוד הרבה על אנשים לפי המקומות ישיבה שלהם באוטובוס"

זה מה שאני חושבת כל פעם שאני עולה על קו 461 מצומת בית דגן עד
לאחת התחנות אחרי הכיכר הפירחונית בלוד.
אף פעם לא באמת הבנתי איך מבטאים את המילה הזאת, אם מבטאים לוד
עם נקודה מעל ה - וו או נקודה אחרי ה - וו?
אבל איך שהוא, הנהגים בקו הזה מבינים רק אם אומרים לוד עם
נקודה אחרי ה - וו. זה בטח קוד מיוחד.

לוד, עם נקודה אחרי ה - וו, 8.50, כרטיס, התיישבות בכיסאות
האחרונים.

עד לא מזמן לא הרשתי לעצי לשבת בכיסאות האחרונים, כי כל פעם
חשבתי מה יקרה אם אני אפספס את התחנה המיועדת?
אבל לאחרונה התגמשתי. יותר נכון ב3 חודשים האחרונים אני כבר
מרשה לעצמי להתענג על אחד מהמושבים האחרונים.
לשים אוזניות, לשמוע את הדיסק החדש של רוקפור שמתן קנה לי,
ולהתנתק עד שאני מגיע לשם.

אף פעם לא הבנתי את האנשים שיושבים בקדימה של האוטובוס. אלה
אנשים שבטח נוסעים כבר המון זמן באוטובוס הזה, מכירים את מספר
השניות בדיוק שהם צריכים להיות על האוטובוס, כל פניה, כל
סיבוב, כל נהג והם עדיין יושבים בקדימה.

כנראה זה מה שגורם לכל תיאוריית הקיום שלי להיות נכונה. אם לא
היה מקדימה, גם לא היו אנשים שיושבים באחורה, ואז הכל היה
מבוטל, וזה לא היה כיף!

וכשהגעתי, אני שם ואף חלק ממני לא נשאר ב 461. אפילו לא חום
הגוף על הכיסא שישבתי בו, כי החום שלי כבר עובר למשהו אחר.
אליך.

ואתה, אתה לא נוסע באוטובוס, ואי אפשר ללמוד עליך הרבה מהמקום
ישיבה שלך.