ולרי בר-אל / פרפרים |
כמהים לנשימה של
אהבה,
מקומטים בעטיפות זמן
מתקתק,
מושכת בחוט אחד
מקולקל שמפעיל את
הצחוק של כאבי הבטן
עין החילזון שלי פקוחה
בחשדנות בודקת אצבע
שלך רכה גם מרחוק,
נוגס בשיריון המתפורר
צוהר מתרחב כאישון עיוור
מדביקה מחשבות כסופות
לאישיותך המלאה ארוכה,
אחרייך אשכב לישון חולמת,
לא נותרה פינה ללא מודע
אני צריכה אהבה,
אותך,
ללא הפחד המקנן בך
ללכת שוב
לימוג אל תוך
שדות סודותייך המלאים.
פרפרים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|