|
זה שיר המנודים
האומללים, הבודדים
שלא יודעים להסתדר
אשר תמיד מפחדים
מכל מילה, מכל מבט
הם לא למדו להתחבר
הם התרגלו כבר לוותר
והם נראים די אבודים
אני רוצה לחבוק אותם
וללטף את מצחיהם
ולהיישיר את מבטם
אני רוצה לומר להם
שכל אחד רוצה כוכב
שבו רק ישמרו עליו
כי לכולם זה די מפחיד
פשוט לקום בבוקר
ושכולם די אבודים
ומפחדים מצל על קיר
אלא שבשונה מכם
הם כבר למדו איך להסתיר
זה שיר המנודים
האומללים, הבודדים
שלא יודעים להסתדר
אשר תמיד מפחדים
והם כלואים בכלוב שקוף
אשר בנוי מחרדות
כי בחיים כבר אין ניסים
ניסים קורים באגדות |
|
|
נניח שבועז יחלק
את כל היוצרים
בבמה לעשרים
קבוצות, וכל
קבוצה תארגן
מדים משלה
ואימונים בשעות
לילה מאוחרות,
ונניח שנגיע
כולנו לרמה
מקצוענית ממש,
ונניח שיבואו
מכל קצוות
הצפונבון לחזות
בפלא, ונניח
שנקבע פה אחד
תאריך ובו ננהל
טורניר קטרגל
מותח על מנת
לברר אחת ולתמיד
מיהו גדול
מכדררי הבמה- אז
אני בועט ראשון
פנדל.
חרגול חושב
רחוק |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.