היא בהחלט היתה אחת מאותן נצלניות. בנות שיודעות מה החולשות של
גברים, ומנצלות אותן. האמת, אלה לא ממש חולשות, הוא היה די
אסרטיבי ולא חשש מעימותים, אבל לא היה לו כח. בן 22 וכבר אין
לו כח למשחקים הקטנוניים האלה, לרכילויות הקטנות, לדפוק חשבון,
להקשיב למה שאומרים עליך.

נו אז הוא קנה לה לשתות. לא היה לו ספק בקשר למה שיבוא אח"כ.
שפת הגוף, העמידה, המבט, בקיצור הכל. הכל הסגיר את מה שהיא
הייתה ועל מה היא חשבה. הוא נעלם ברגע שהיא סובבה את הראש ורץ
לשטוף מעצמו את הסומק שלה שקצת נמרח עליו. כל זה היה מיותר.

היא דווקא חשבה שהיא הסתדרה, שהיא שולטת בעיניינים. מה שנכון
נכון, את הקרב היא ניצחה. או לפחות יכלה להציג כניצחון.
במלחמה, היא כבר הפסידה מזמן, וזה לא משנה מה יעשה הבחור הבא.
גם אם זה יהיה הבחור השרירי שהתיישב לידה ומחץ אותה קלות
"בטעות".

הוא החליט שהוא חייב עוד בירה, או אולי משהו חזק יותר, כדי
להפסיק לחשוב. הוא כבר ראה שתיים שקרצו לו, והוא היה חייב
לשכוח מהריקנות שהטיפשות שלה עוררה בו. מהגועל כלפי עצמו וממתי
הוא נהיה כזה אכזרי. לשכוח כדי שוב לעבוד כמו אוטומט. כדי
לשלוף מהר יותר, עוקצני יותר, קשוח.

אחרי שסיים לשטוף פנים, הוא הביט על עצמו במראה וחייך. הוא
הרגיש טוב עם עצמו ופתאום הכל הסתדר, המצפון הלך לישון לעוד
שעתיים שלוש, אולי אפילו עד מחר בבוקר. אולי, הפעם זה לתמיד
והוא כבר אף פעם לא יחזור.