הרעיון לתסריט הבא עלה לי כשראיתי מודעה בעיתון לתחרויות של
סרטונים בשוט אחד בזמן קצוב של פחות מדקה. הנושא אמור להיות
אופטימי, ובגלל שאני לא בן אדם מי יודע מה אופטימי נכתב הדבר
הבא:
דמויות:
דוד: נער עירום (או עירום למחצה) בן 18-19 דומה מאוד לילד
השחרחר שעל אריזת השוקולית.
יהונתן: נער לבוש היטב, באותו גיל דומה מאוד לילד הג'ינג'י שעל
אריזת השוקולית.
[בדירת סטודנטים רעועה, בלאגן בחדר, קלוז אפ לקופסת תרופות נגד
דיכאון שמונחת פתוחה על יד הכיור המלוכלך. התמונה זזה מהקופסה
למיכל שוקולית שמונח סגור לידה. ידיו דקיקות וארוכות של דוד
פותחות את המיכל, ובכפית חופן הוא שני חופני אבקת שוקו לכוס חד
פעמית על יד. המצלמה בשלב זה עוברת להיות בנקודת מבטו של
יהונתן, כלומר, זום אאוט לתמונה מלאה של המתרחש על יד הכיור.
דוד, שמכין שוקו, פותח את המקרר ומוציא חלב.]
יהונתן: (מאחורי המצלמה) אז זה מה שמשמח אותך?
(דוד שופך חלב לכוס)
דוד: לא, זה רק עוזר במצבים הקשים. (מערבב את תערובת השוקו
מוציא כדור אחד מקופסת התרופות ובולע עם שלוק שוקו)
יהונתן: והשוקו?
דוד: שלא תבין לא נכון, תמיד ידעתי. זה לא שפתאום הכל נפל
וסיפרתי לכול העולם.
יהונתן: וזה, שימח אותך?
דוד: במידה מועטה, כן.
יהונתן: אתה מוכן לספר לנו?
דוד: לא. זה עבר מזמן.
יהונתן: (מדבר לאוויר מאוחורי המצלמה) הדבר היחידי שמשאיר לדוד
את הרצון לקום כל בוקר מחדש הוא...
דוד: (לעצמו) אני אוהב אותך.
יהונתן: אבל לדוד יש בעיה אחת. (דוד חוטף את מצלמה ליהונתן
ומצלם במקומו את יהונתן)
דוד: יהונתן סטרייט, ויש לו חברה.
(יהונתן מחייך בטיפשות, דוד מחזיר ליהונתן את המצלמה)
דוד: אתה רואה? זה מה שקורה לי בגללך (מצביע על הכדורים).
(למצלמה) חבל שאתם לא יכולים להריח, (מתענג על הריח של יהונתן)
אין אף אחת בעולם עם ריח כזה.
יהונתן: כבר אמרתי לך שאני לא נמשך אליך.
דוד: כן, אמרת. אבל אני עדיין...
יהונתן: זה לא שאני שונא אותך.
דוד: אתה יודע... משום מה אני לא מאמין לך?
יהונתן: מה אתה רוצה? שאני אזיין אותך כדי שתדע שאני חבר שלך?
דוד: (צועק) לא! אידיוט!
יהונתן: (לא שקט) אז מה??? אני אוהב אותך גם כן... פשוט לא
במובן ה...
דוד: אתה יכול להפסיק? (אוחז בשיש הכיור בשני ידיו, ועוצם
עיניים בחוזקה) ל... למה אתה מתנהג אלי ככה? (שתיקה) אתה יודע
מה עובר עליי?
יהונתן: (הופך את המצלמה בידיו, מצלם את שניהם יחד, מושיט יד
ללטף את שכמותיו של דוד) לא, אני לא יודע. אבל זה לא אומר שאני
לא מרגיש.
(המצלמה מתנתקת מידו של יהונתן ומרחפת לה בחדר - בעיקרון, פשוט
צלם אחר יתפוס אותה ויצלם את השנים מנקודת מבט שלישית)
(דוד מתחיל לבכות, יהונתן מחבק אותו ומלטף את ראשו)
בסוף לא יצא מזה שום סרטון. |
