על סף דמעות ולא יודעת למה,
האם נפל גורל או האם זאת סתם דרמה?
דרמה אפלה גדולה ומרושעת,
נותנת לי מחבוא בתוך הצער.

ריח של בושם ניחר באפי,
שואפת געגוע אחר געגוע,
כמו סם ממכר שמתפשט בגופי,
רואה תמונות רצות בראש,
אלוהים אין לך ממה לחשוש.

בראת עופות חיות ויונקים,
אך למה אלוהים בראת מסכנים?
מסכנים בחייהם, מסכנים במותם,
למה לסבול כבני האדם?

תן לי מחבוא בתוך ירח קסום,
אזרח לי בלילה,
לא אהיה בעלת מום.

וחזרה למציאות,
זהו גורל של אדם,
לסבול, לסבול ועוד קצת,
אמנם יש טוב אך הוא לא ממש קרוב.