[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדי זילברברג
/
אינדקס מוזיקה

זוכרים את תכן?
אז הנה סיווג גם למוזיקה
נראה שאני יותר בוגר? זה הכרחי קצת מתוקף טבע הדברים.
מכל מקום מן הסתם זה יהיה אחרת
אני מתכוון הפעם באמת לעסוק בתכן אינדקסי ופחות ברכילות חסרת
טעם. גם ככה נכון לי מאבק עם הזיכרון. סיפור חיי אולי בפעם
אחרת; מן הסתם גם הוא צריך להיעשות. בעיניי כמובן.
אה - גם הבעות הדעה שלי ייחסכו ברובן. גם בגלל שאינני נחתום.
הקיצר - הצהרת כוונות - בואו נתחיל ונראה:

בכל זאת - הקדמה קטנה, לפני היצירות עצמן+ איזו כרונולוגיה
כללית.
אני בישותי, בפרנסתי, באמנותי קודם כל מוזיקאי, וכמוזיקאי
קודם כל חלילתן. איך קרה, מדוע ולמה:
נולדתי בכפר עירוני קטן בשם רחובות שנה אחרי הילדים של חורף
73. במשפחתי אין מוזיקאים של ממש, אבל יש, כמו ברוב העם, אוהבי
מוזיקה רבים ומגוונים, וגם כל מיני שניסו או מנסים לנגן קצת על
משו או לשיר באיזושהי מסגרת, כולל חזנות, רוק כבד, מוזיקה
קלאסית ושירי ארץ ישראל.
כך בינקותי גדלתי עם מוזיקה, והפטפון היה 1 הצעצועים החביבים
עליי. אני גם זוכר קצת יותר הלאה שמאוד חיבבתי את אוסף
הקלאסיקל שבפטפון של סבי בקריית גת. ריקודים הונגריים וכאלה.
בבית חברי המשפחה הועמד יום 1 פסנתר לבתם שגדולה ממני בשכבה,
וכך התגלגלתי לרצות גם. אני לא זוכר בדיוק מתי וכמה שיחקתי
איתו, אבל אני כן זוכר את ההתגלות כשאבא שלי (נדמה לי) הראה לי
את הדו רה מי עליו. מן הסתם זה היה אחרי שכבר ידעתי תווים...
מכל מקום - בקונסרבטוריון תומרנתי ללימודי חלילית. נדבקתי
לכלי היטב, ובמשך שנות היסודי היה ניתן למצוא אותנו על העץ
בחצר, בדרך לבצפר, בין השיחים בהפסקה, ובשאר מקומות שונים
ומשונים, אני מניח.
הייתי לא רע בשנה הראשונה, אבל תעודת הצטיינות למגינת לבי לא
קיבלתי. מכל מקום - אין ספק שקנאה, בייחוד לבנות המין החלש,
דרבנה את יצר התחרות שבי ודחפה אותי קדימה, והנה ניתן לראות
זאת כבר במקרה שני (אחרי הבת של החברים עם הפסנתר) באינסידנט
אי קבלת תואר המצטיין, אותו הפסדתו לאיזו שכנה דתייה שלנו בשנת
נגינתי הראשונה, וגם בעתיד לבוא זכור לי איזה פוש שקיבלתי
כשאיזו חברה ניגנה יותר טוב ממני. כנראה שהזדקנתי, אגב.
בסוף השנה הועברתי למורה מחוץ לקונסרבטוריון שם הודבקתי
לקבוצת גיל (לאו דווקא רמה) יותר גדולה ומתקדמת. בשנה הבאה
הוחזרתי לקונסרבטוריון. למורים שלי בשנים אלו קראו איתן, דבורה
ויצחק. איתן היה גיטריסט בעצם, ואחרי שנגמר הקונסרבטוריון
פנינו אליו בין היתר בחיפושים אחרי מורה להמשיך עמו כנראה שזה
לא התאים. אולי הוא רצה ללמד אותי גיטרה.
יצחק אגב נהג ללוות אותנו באורגנית. ואגב אורגנית - תוך כדי
השנים הטרומיות הללו גם התחלתי ללמוד אורגן/ית אצל בן מוכשר של
חברים שהיה איזה 3-4 שנים מעליי. היום הוא בין היתר אחראי
להפקה של רוני סופרסטאר. מכל מקום - הייתה לו אורגנית נורא
משוכללת. יותר משל יצחק. זה פרט לאורגן רהיט כולל בסים שלו שבו
הוא הפליא לנגן.
מעבר להצגה של עולם הקלידים בפניי הוא גם עיבד וניגן איתי את
הלחנותיי הראשונות לחלילית. גם המנגינות וגם העיבודים עדיין
חרוטים היטב בראשי, וחבל שההקלטות אבדו. מכל מקום - כך נחשפתי
לפעילות ראשונה במוזיקה קלה ואלתור באופן מעשי אני משער:)
בסוף לימודיי בקונסרבטוריון לא התגלגלתי משום מה לפסנתר, וגם
כיתת החליל אני זוכר שהייתה בתפוסה מלאה. הופניתי, לאחר שהבעתי
רצון להמשיך עם החלילית לגרשון פרנסקי - מורה לכינור וחלילית.
גרשון אולי היה יכול להיות כנר אילולא סבל מפציעה בכתפו שקיבל
במלחמה. חליליתן הוא בוודאי לא היה, אולם באופן פרדוכסלי - היו
לו כמה תלמידי חלילית נחשבים, אולם אף לא כנר 1 (פרט לבנו ירון
שקיבל ממנו את הכשרתו הראשונית בילדותו) לא נמנה בין תלמידיו.
מכל מקום - התחלתי ללמוד אצלו כינור וגם חלילית, אולם בשנות
היסודי למדתי למעשה אצל שותפתו רבקה חורן ש"הכינה לו" את
התלמידים.
משנות היסודי ראוי גם לציין את מה שהלך בבית הספר. את חיי
המוזיקה בבצפר ניהל אהרון בן משה. בפעם הראשונה שניסיתי להתקבל
למקהלת בית הספר אמנם נדחיתי, אולם בשנה שלאחריה כבר התחלתי
לצבור שעות פעילות רבות בחדר המוזיקה, בתזמורת, במקהלה,
בפעילויות סוף השבוע. הייתי מאוד אקטיבי, וזכיתי לעידוד והערכה
רבים. היו לי גם שני חברים שניגנתי איתם במין הרכב פרטי.
בחטיבה התחלתי להיות יותר מקצוען בחלילית. הועברתי לגרשון
אחרי שהשתפרתי בעקבות פוש קנאה ספק שוביניסטי שכבר הוזכר,
והתחלתי להשתתף בסדנאות למוזיקה עתיקה בירושלים, שם התחלתי
להכיר את אלופי המוזיקה העתיקה שהגיעו מאירופה כדי להנחות
אותה. בבצפר נהייתי שוב נדבך חשוב בהפקה המוזיקלית של טקסי יום
השואה והזיכרון, שבין היתר גרמו או אפשרו לי לנגן בפני הקהל
הגדול ביותר שהופעתי מולו עד עצם היום הזה - כמה אלפים של
בעיקר תלמידי החטיבות והתיכון של קמפוס דה - שליט. לבר מצווה
קיבלתי פסנתר סוף סוף, ופה ושם נשלחתי לשיעורים אצל נינה
סובלמן, שגם ליוותה אותי בצ'מבלו בהזדמנויות שבאו בתיכון
ולאחריו, וגם אצל אורנה - הבת של גרשון. פסנתרנות או התעניינות
בהרמוניה לא ממש הפגנתי, אבל הייתי דופק על הפסנתר הרבה מוזיקה
פופלארית, ופיתחתי מין יכולת לא רעה לעשות את זה. יחסית לילד.
בטקס הסיום של החטיבה אפילו תפקדתי כקלידן, ובנוסף במשך החטיבה
הצלחתי גם לחבר כמה שירים מטופשים.
בתיכון הכרתי את דן צפורי. הוא חשף אותי לגיטרה חשמלית,
ולעשיית מוזיקת רוק רצינית יותר. בכיתה י' היה לנו הרכב - שחור
לבנבן שמו, של גיטרה חלילית וזמרת. בכיתה יא' רכשתי גיטרה
והתחלתי ללמד את עצמי ולכתוב את השירים שלי עליה. אני מבצע את
השירים מאז עד היום. בתיכון גם ניגשתי לראשונה לתחרות קרן שרת,
וזכיתי. הכרה ממוסדת משמעותית ראשונה ביכולתי כחלילתן. ואז בא
הצבא הדיכאוני ששבר את רוחי.

לאחר הצבא עם אותה רוח שבורה שבינתיים הספיקה להיחשף דרך דן
לאולפן הביתי הממוחשב ולמוזיקה אלקטרונית, ותוך כדי נגינה איתו
בלהקתו "מסיבת דן" בחלק מגלגוליה התחלתי ללמוד מוזיקולוגיה בבר
אילן. הרכבתי תוכנית שהתחשבה כמה שיותר במה שעניין אותי וכמה
שפחות במה שהאוניברסיטה חייבה מתוך ידיעה שאני הולך במילא
להשתלם בהולנד בנגינת חלילית, ואכן - אחרי השנה הזו המשכתי
בהולנד. בשנה הזו למדתי קצת פסנתר, פסנתר פטישים, צ'מבלו,
כינור בארוק, ויולה דה גמבה, לאוטה, מוזיקה דרום אמריקנית
ועוד. גם יצא לי להיות סולן עם תזמורת בקונצ'רטו של ויולדי.
חוויה שנשארה ייחודית ברזומה שלי עד כה.
בהולנד אמנם התאכזבתי כשלא כבשתי את העולם וגם לא שוייפתי
להיות החלילתן מס' 1 בו. מצד שני - השתלמתי במוזיקה מודרנית
וגם התחלתי להלחין יותר ברצינות.
כשחזרתי לארץ נסחפתי להיות מורה קטן ופרוביציונאלי. אמנם
עשיתי ניסיונות עלובים בתחילה להשתלב כאן בעולם המוזיקה העתיקה
אולם ויתרתי על זה די מהר. הייתי מדוכא וחסר תקווה מדיי. בתחום
המוזיקה הקלה ראוי לציין שקניתי לעצמי אולפן ביתי בחסכונות
שעמדו לרשותי, ובשלב הראשון התחלתי לייצר מוזיקה - ברובה
אוונגארדית ואקלקטית בכמויות רבות. ניסיונות פריצה לעולם
המוזיקה הקלה היו כבר קודם עם סינגלים שדן סייע לי להפיק, אולם
מעולם לא ניסיתי ממש ברצינות להשקיע בזה. באיזשהוא שלב הבנתי
שהגיע הזמן לנסות ולפרוץ בכל זאת - להשקיע את מה שצריך,
להשתנות ולהיות יותר מקובל אם צריך - כמובן תוך האתגר להצליח
עדיין לשמור על האמת הפנימית שלי - תנא זו אשר תהיה. כיום אני
מצוי בתהליך המטמורפוזה הזה. אני מניע דברים, ובמקביל דברים
מתחילים יותר ויותר לקרות לי. כיום אני קצת עסוק בשינוע
סינגלים שלי מדיה ההמונית, קצת קלידן של דן, קצת מנגן מוזיקה
עתיקה באנסמבל פניקס וקצת עוד הרבה דברים אחרים.

אז זהו - ועכשיו לרשימה. לכל יצירה אני מתכוון לתת בעיקר
קרדיטים אם צריך, ולמקם אותה פחות או יותר בקונטקסט. מקווה שלא
אשעמם ושיש בכלל מי שמתעניין בעצם הדבר. סדר היצירות לפי סדר
הופעתן בבמה.

במחסן: http://stage.co.il/Stories/176290
כאן אני לא צריך לתת קרדיט לאף 1... אבל כמובן שיש השפעות.
הסאונדים של הפולסאר - כרטיס הקול שלי די עשו לי את החיים
קלים. מקצבים כיפיים ג'אזיים, צ'לו, פסנתר, צ'מבלו, מיתרים, בס
- הכל אלקטרוני. התפרעות. זה בעיקר מה שעשיתי אז. מהקטעים
הראשונים שעשיתי באולפן. קיבצתי באיזשהו שלב לאלבום קראתי לו
שגיונות. זו הייתה רצועה מס' 3

Pass  http://stage.co.il/Stories/177024

אותה תקופה בערך כמו הקודם. רצועה מס' 4

Experiment  http://stage.co.il/Stories/175735

הקטע הראשון באלבום, וגם הקטע הראשון שייצרתי באולפן בסשן של 5
שעות או משהו בפעם הראשונה בערך שפתחתי את המחשב. אינטואיטיבי.
לא רע בכלל בשביל מתחיל. שילוב בין טראנס למשחקי מחשב

Ringing  http://stage.co.il/Stories/177343

רצועה מס' 5.  הטרק הזה עושה לי אסוציאציות לנסיעה מטורפת
ברכבת אורות או משהו. שוב - משהו מעולם הטראנס, קצת פידבק לא
הזיק מעולם, וגם מין פסנתר נוגה מבליח.... מישו אמר לי פעם על
הטרק הזה שהוא בחיים לא שמע מוזיקה כזו. אני לוקח את זה כמחמאה
כמובן. אגב מקוריות, בדרך כלל נהגתי לשחק עם הפרמטרים של
הסאונדים רק כדי להיחלץ מהאי מקוריות שבשימוש בפריסטים... עוד
משו שהשתנה במשך השנים הוא שהיום כמעט אף פעם אין נגינה חופשית
על הקלידים. כל תפקידי המידי בד"כ מצויירים עם העכבר.

טבע http://stage.co.il/Stories/179267

סופסוף משו קצת יותר אנושי - יש שירה. למעשה שתי שירות. טכניקת
חיפוי לשירה שבפני עצמה לא יוצאת מספיק החוצה, שיוצרת בתורה
הרמוניות מעניינות כמו גם דו שיח והזדמנות להפגין מגוון רבדים
קוליים. בנוסף גם הקלטתי שם רשרוש של נייר. כל השאר עדיין
אלקטרוני. רצועה מס' 7 באלבום.  המילים עם פילוסופיה שהכל שווה
ומי שנשפוט - מאוד חביבות עליי, והלחן והעיבוד פשוטים וקליטים,
אם כי עדיין לא ממש נורמליים. העיבוד לפחות. השיר נכתב על דף
תווים מאולתר באיזה 20 דק' פנויות שהיו לי בין שיעור לשיעור
(שלימדתי) במרכז המוזיקה ברעות. ההפקה לקחה קצת יותר מן הסתם

אנטיקה http://stage.co.il/Stories/178543

אפקט בית כנסת. 1 מעורב. משפטים פשוטים עם אמת - חציים בעברית
חציים באנגלית. שישה ערוצי שירה. הוקלטו זה אחר זה, שוכפלו
והוזזו קצת בפעם השנייה על מנת ליצור אפקט אחר במקצת של גיוון.
מעניינת נקודת ההתחלה שפתאום שומעים שם באמצע את המשפט הראשון
ביחד. פאוזה - ושוב מתפזרים. נהגתי לבצע את זה בהופעות הסולו
שלי שנערכו איזה שנתיים שלוש אחר כך, מנסה לשתף את הקהל בהצלחה
מוגבלת. השפעה של אבא שלי קצת - גם בעצם חווית בית הכנסת, וגם
ב1 הקולות שאני נשמע דומה לו. גם בדיבור הקול שלנו דומה. גם
לאח שלי. הקול שלי יכול להרשים בעוצמתו או ברבגוניותו, אבל יש
בו גם משהו לא נעים, והשליטה שלי בו, אף שדי טובה, בכל זאת לא
נשמעת יציבה במיוחד. הרבה אנשים יעצו לי לוותר על לשיר את
החומרים שלי, אבל דחיתי אותם גם משום שגלומים בו היתרונות
שציינתי + ההבעה העצמית, וגם משום שלסולן יש מעמד משפיע שאני
רוצה, וזהות ככוכב הרבה יותר ממלחין או מעבד. מכל מקום - מאחר
שאני פורה זה מעולם לא סתר בעיניי לעבוד עם זמרים אחרים

במקלחת reprise  http://stage.co.il/Stories/179571

כשעשיתי את במקלחת זה נותר כשארית. על במקלחת אספר כשנגיע אליה
כמובן, אבל אציין שאת השארית צירפתי לשאר כשביצעתי את זה
בהופעות. יש לי חבר שרוצה שאני אשיר את זה בחתונה שלו. אני
תוהה אם זה אומר שהוא יותר מטורף ממני. בכל אופן - השיר
דכאוני, והרצועה הזו מאזכרת אותו לקראת סופו של האלבום. ממסמר
אותך לדיכאון כשכבר חשבת שאולי השתחררת ממנו, כפי שהגדיר מאזין
חבר לשעבר אחר, אמנם לא בדיוק במילים האלו. אכן - חוויה לא
פשוטה להאזין לאלבום כמו שגיונות. בהחלט יכול להכניס לסרטים
וליצור התנגדות עזה עם הדיכאון שבו, והאוונגרדיות הבוטה

Frozen  http://stage.co.il/Stories/180051

מדובר בשתי חליליות רנסנס (או בארוק מוקדם - תלוי בהגדרה
בעיקר) סופרן בדו ואלט בסול. אני מנגן על הסופרן, חברתי הטובה
מהולנד, וגם אחת הסיבות לדיכאון שלי באותה תקופה כיוון שהייתי
מאוהב בה נואשות אהבה אסורה ונסתרת, ו"נפרדתי" ממנה למען החזרה
ארצה. מכל מקום - כבר בהולנד עשינו מה שאפשר ביחד, כולל לנגן
יצירות שלי. כשהיא ביקרה בארץ ניסינו להקליט אותן, אבל יצא די
חרא מבחינת הסאונד, וגם הנגינה לא הייתה מושלמת. בכל אופן -
היצירה נכתבה בדיוק למטרה הזו, וזהו הפרק האחרון ממנה. היצירה
נקראת oldies ונדמה  לי שלפרק אין שם. כאן שלפתי קצת אפקטים
כדי לעשות את הסאונד יותר מעניין וקביל בעיניי. היצירה היא
אקסטרימית במתח הדיסוננסי שלה ובגישתה האיטית, ואפילו בצלילים
הגבוהים בסופרן שקשים להפקה וצורמים גם בעוצמתם. רצועה 9 או 8
באלבום. תלוי מההחזרה של במקלחת.

F13  http://stage.co.il/Stories/180245

שוב אלקטרוניקה, והפעם גם הרבה קולות ושימוש מסיבי באפקטיים.
F13 משום שעשה לי אסוציאצייה של מטוס קרב, ומדובר ב13/8
השיר מוטרף ביותר ועוסק באופן די ישיר בחוויה של הפרידה
מנורה. אני נשמע שם כמו איזו מכשפה לעיתים והמקצביים פראיים
ושבטיים, אבל זה גם נשמע קצת כאילו אני הולך במסדרון
בקונסרבטוריון בהולנד וכל המוזיקה שנובעת מכל עבר מתערבבת.
למעשה כמות האסוציאציות כאן לא מפסיקה להישפך. מכונות כתיבה,
דלת חורקת, מטקות, מועדון ג'אז מודרני - אפשר לקחת את זה
לכיוונים רבים. איך עושים דבר כזה?- עבודת ערוצים ושכפול
אקלקטי סמי רנדומלי. רצועה מס' 10

עוזר הכשף http://stage.co.il/Stories/180382

קרדיט כפול כאן - גם לדוקא שהלחין את שוליית הקוסם, וגם לדן -
עשינו את זה אצלו. כשהוא יושב על המחשב הוא אחראי לרוב
האספקטים של ההפקה ואני רק תורם תובנות ותפקידים. עשינו את זה
כי מישו ביקש ממנו את זה לסרטון אינטרנט שעוסק בשכפול גנטי עם
היטלר והכבשה דולי וכל מיני. לא ממש משנה - בסופו של דבר
הסרטון לא יצא לפועל, ואני שאלתי את דן אם בסדר מצידו שזה
ייכנס לאלבום שלי בתור רצועה מסיימת, והוא הגיב ב"לכבוד הוא
לי". ...
אלקטרוניקה בלבד כמובן, אבל זאת של דן שבתכל'ס יותר נורמלית
ומהוקצעת משלי. אילו רעיונות תרמתי? פה ושם כזה. כמו לסיים
בלה, או להוציא תפקידים. אגב - בתכל'ס זו סקיצה

DeseaT2http://stage.co.il/Stories/181896


למעט במקלחת סיימנו עם שגיונות והתחלנו עם DeseaT. גם DeseaT1
יגיע רק יותר מאוחר. הסיבה היא שהקבצים האלו היו גדולים מדיי
כדי להעלות אותם לבמה באותה רזולציה כמו השאר, אבל לקח לי זמן
עד שהבנתי מה בדיוק הבעיה.
DeseaT  הוא ככל שזכרוני נאבק הפרויקט השני שעשיתי. בטח
במקביל. הוא אקספרמינטלי ומוטרף, אבל בה בעת מפאר את יכולותיה
הווקליות והאילתוריות של ענת שפיגל - גיסתי.
רצינו כמובן לעשות להיט - זה היה קו מנחה שלי לפחות בחצי
מהעבודות שהתחלתי, אבל נסחפתי תמיד לאאונגארד הדי מיוחד שלי.
קצת חבל אולי שהתקופה שלוחת הרסן הזו נגמרה, כי ייתכן שזו
המוזיקה הכי חדשנית ואותנטית שייצרתי. מכל מקום - את שיטות
העבודה כבר תיארתי קודם. ניסיתי להקליט המון טייקים שלה ספק
מאלתרת את המנגינה לטקסט שלי שהיא בחרה, והטרק הזה הוא בעצם
סוג של רמיקס. הכל אלקטרוני פחות לכינור. זה מאוד סקסי. ההתחלה
נשמעת לי קצת כמו איזו בית זונות. די אמסטרדמי באופיו. היא אגב
התחילה לגור באמסטרדם (עד היום) פחות או יותר אחרי שאנחנו
עזבנו את הולנד. בהמשך אני יכול לדמיין מסע בנוף האורבני
המנוכר והביתי. בסוף - שוב הדגשה של כל הטייקים ביחד - 17 אם
אני זוכר נכון

DeseaT3 http://stage.co.il/Stories/182143

בטרק הזה, בניגוד לאחרים באלבום מדובר דווקא בשיר שונה. שיר
שהוא מילים ולחן של ענת. יש כאן גם קלרינטים של ענת
ואחותה-אשתי מיכל. או רק של אחת מהן - אני לא ממש זוכר. ההפקה
כמובן נתנה לזה כיוון אחר, אבל עדיין המתיקות של השיר לא
נעלמה. סאונדים מיוחדים באווירה שהם נותנים. עריכה ושינוי קצב.
לקראת האמצע השתלטות של ייבוא ערוץ תופים מהטרק הקודם, ועוד
איזה נשיפות ראשוניות בחלילית טנור של הבן שלי. מניפולציות על
הקול שלה לכדי מיקי מאוס. האמת - שדי הסתבכנו בשני השירים
בלמצוא הרמוניה או בס ולכן הכיוון המיוחד של ההפקה. כמו שאמרתי
- נטיתי באותה תקופה להיסחף שבי אחרי האקספרמנטליות, הנגינה
החופשית על סאונדים, עריכה חצופה אם תרצו. ראוי לציין שענת
בזמנו לא הייתה מרוצה מזה, וגם היום לא נראה לי שהיא הייתה
חותמת על זה, למרות שהיא אקספרימנטלית ביזארית אוונגארדית
בעצמה, אבל בצורה אחרת. מכל מקום - מי שהיו לו העצבים או
הפתיחות התרשם מזה מאוד. אני אישית נהגתי להחזיק מזה בתור
דוגמא טובה וממצה לפסגת יצירתי וסגנוני. אני מדבר על כל הדיסק
כמובן.

שימו לב שיש שם גם גירסה אקוסטית חיה. היא מתוך חזרה גנרלית -
קונצרט ביתי שעשינו להופעה בטירת בורגשנברג בגרמניה בפסטיבל
גאוקן יחד עם נורה. ההקלטה הייתה יכולה לצאת יותר טוב אם לא
הייתי כ"כ דביל בהצבת המיקרופון. הגירסה האקוסטית מכל מקום היא
ודאי הרבה יותר נעימה ונורמלית. נורה מגמגמת על הבס, ואני
מאלתר על הגיטרה הקלאסית. בצורה לא רעה אפילו, נדמה לי. ענת גם
כנראה מתופפת על משו. אגב - הייתה לנו עוד חזרה גנרלית בטירה
עצמה - תלמידי סאונד עשו עלינו תרגיל, אבל בחוצפתם וחרף הבטחתם
והפצרותינו לא שלחו לנו קופי

DeseaT4 http://stage.co.il/Stories/183045

הטרק המסיים את האלבום. זה כבר נדמה לי הקלטה מחדש של ענת, +
גיבוש מחודש שלי של המלודיה בסוף - שוב תוך כוונה ראשונית
לעשות גירסה קבילה לעולם הנורמלי - להיט, אבל - שוב היסחפות
שלי בעריכה למחוזות רחוקים.
בכל זאת - אולי הגירסה הייצוגית ביותר של השיר. גם העריכה
מתקדמת ומגוונת יותר - לוקחת אותך הפעם לסרט בwarzone לדעתי,
וגם יש כאן הרבה יותר קצב. רוב הזמן לדעתי. אז אולי להיט קביל
זה לא בדיוק, אבל אולי בכל זאת יותר מתחבר לאוזניים ויותר
מרשים ומגובש. כמובן - אם נתעלם מהאורך...
אה - אפשר לשמוע אותי מתנשף בצורה מוזרה. עושה קולות. בכלל -
פסיפס של סאונדים - חלקם אקוסטיים, ותפקידים
שוב - אי אפשר להתעלם גם מהשילוב של מיניות אורבניות ושבטיות.
אבל אני מדמיין גם הרים ברקע של האחו ומצד שני - תעשייתי




טוב - ההבא שאסקור כאן - ואני חייב לציין שאין לי זיכרון ברור
של כרונולוגיה, הוא דיסק קצרצר שעשיתי עם עדי ספיר. את עדי -
צ'לנית, זמרת, מלחינה, מעבדת, משוררת - הכרתי כשלמדתי בבר
אילן. היא הראתה לי כמה שירים שלה והתחברתי במיידית. 1 מהם
הלחנתי, ויותר מאוחר נדבר עליו.
מכל מקום - כאן אנחנו כבר נמצאים בתקופת האולפן הביתי שלי,
אחרי הולנד. נפגשנו, ועשינו קצת מוזיקה

מניה http://stage.co.il/Stories/184796

מדובר על שיר של עדי - מילים ולחן. לי כמעט אין כאן נגיעה מעבר
לטריקים קטנים בהקלטה - עריכה שאמורים להוסיף קצת אווירה או
משו. יש לציין שבהקלטה יצא ש1 הקולות היה בדיליי של תיבה.
החלנו להשאיר את זה ככה כי יצא מעניין

Cre  http://stage.co.il/Stories/185140



פירוש השם ראשי תיבות של צ'לו, חלילית ואלקטרוניקה. בדיוק בגלל
השלוב הזה שיש לי פה עבודה נעימה ומעניינת גם בחלילית וגם
באלקטרוניקה, אני נוהג להתייחס לקטע הזה בתור משו ייצוגי שלי
פעמים רבות. מדובר בחלילית טנור אגב.  היה לי זיכרון שהקטע על
5/4, אבל עכשיו כשאני שומע אותו ברור שהוא ב6/8 - אמנם עם
חלוקה פנימית לא שגרתית. מעין "צליעה" כמו שאני אוהב לכנות את
המקצבים האלו שבהם מרגישים שמשו נופל קצת לא במקום ויוצר חלוקה
לא שיוויונית. כדאי גם לציין את המהירות והספונטניות והזרימה
של תהליך היצירה. משו כמו שעתיים.

רגש http://stage.co.il/Stories/186819

השיר המסיים את המיני אלבום הזה הוא רגש, אותו חילקנו לשלושה
חלקים

החלק הראשון הוא סוג של השפעה הודית, עם קצת אפקטים של אודיו -
נגיד - מין תיבה אפריקנית שיש לי, ושירה אקסטרימית משהו, כאשר
אני עולה לגבהים ועדי לנמוכים. במקצב יש תוף 1 שמופיע רק בצד
1. אני לא יודע עד כמה זה מפריע - בשנות השישים זה הרי היה
מקובל, אבל היום עושים סטראו בצורה אחרת. לא הזכרתי את זה -
אבל אני שומע רק באוזן אחת, מה שאומר שאין לי שמיעה מרחבית,
וסטראו זה בשבילי רק עניין תאורטי. התוף המצודד כך לא היה
בכוונה כמובן. מכל מקום - בתקופה שאני עוסקים בה נהגתי לעשות
אוטומציה לפאן כדי שלקהל תתקבל תחושה של דברים נעים. היום אני
כבר לא עושה את זה. מה הטעם ליצור משו שאין לך מושג איך הוא
מתקבל - כנראה שלאנשים זה לא הזיז, כי אף פעם לא שמעתי מאף 1
הערה על כך. מצד שני - הרבה אנשים אמרו שהמוזיקה שלי מאז
מלחיצה וקלסטרופובית, אז אולי יש קשר גם לפן הזה.
מעניין השימוש ברוורב על החליליות - גם בטרק הקודם - זה ממש
חלק בלתי נפרד מלהקליט חלילית - הופך אותה ממשו צורמני למשו
קסום

החלק השני של השיר הוא מין קברט מידי פרוע. שוב - עם סוג של
צליעה - הפעם הרמונית

החלק האחרון הוא אקוסטי-  באווירה של ערב-לילה-בוקר בחוף היום
אולי באיזו מערה עם קומזיץ וגיטרה. הרוח היא פשוט נשיפה שלנו.
גם הכלבי ים המשוחפים. המי מינור מ'גור 7 הוא טריק שהשתמשתי בו
גם בשירים אחרים. אני שם לב שהגיטרה הקלסית כנראה אוהבת להיות
מוקלטת. היא נשמעת טוב. שייכת לענת, אבל הייתה אצלי איזו
תקופה. היום אני על אקוסטית



הפרויקט הבא אותו אסקר הוא האלבום הראשון שעשיתי עם פרי עבדי,
שנקרא, כמו הטרק הראשון בו - mess mess mess.

את פרי הכרתי במסיבת דן. לדן היה הרכב במשך כמה שנים טובות בשם
מסיבת דן. ההרכב שינה צורה ונפשות פעמים רבות. רוב הזמן, חוץ
מבהתחלה בעצם, הייתי בו. כולל היום, אלא שהיום זה כבר לא מסיבת
דן אלא הרכב מלווה בתשלום.
ב1 הגלגולים דן פינטז על הרכב גדול שכולל גם בראס סקשיין,
ופירסם מודעה בעיתון. אחות של פרי ראתה את המודעה, ופרי- חסר
רשיון הנהיגה (יש לו בעיית ראייה) שגר בכפר סבא בתקופה שדן גר
בת"א והחזרות התנהלו אצל המתופף בסיתריה, הצטרף בכל זאת. הוא
נורא שמח להצטרף להרכב שכולם בו מוזיקאים מצויינים, ואכן - זאת
הייתה התחושה של כולנו. למרות זאת, ההרכב המשיך להתגלגל עד
שלקראת פירוקו עם נסיעתי להולנד הוא מנה רק 4 חבר'ה. מכל מקום,
על מסיבת דן עוד תהיה הזדמנות לדבר. פרי נשאר בקשר עם דן
בהקלטות לו וללקוחותיו, וכשאני חזרתי לארץ ועברתי בעצמי
להתגורר בכפר סבא, נוצר פתח נוח לפגישות יצירה בינינו שהובילו
לכמה מוצרים, עד שההבדלים האישיותיים בינינו גרמו לניתוק
מסויים. מכל מקום - אלבום זה הוא פרי התקופה הראשונה. כל
הטרקים בו נעשו תוך סשן. הטקסטים שלי באופן כמעט מוחלט ולעיתים
מוכן מראש, העיבוד של שנינו.
פרי, כפי שמייד תשמעו, הוא סקסופוניסט סוף. לפחות במובן של
נשימה, נשמה, ווירטואוזיות. תיאורטית הוא פחות חזק, ויש לו גם
הרבה רעיונות מוזרים משו בנוגע להפקה, מה שבתורו גרם להרבה
ריבים בינינו. יש לו גם נגיעה יפה לקלידים, אבל שוב - זה לא
שהוא ממש מבין בהרמוניה ככל הנראה. האופי שלו טיפה ילדותי
וטיפה בלוזי. פרי נטה ללחוץ שנעבוד בשלישייה עם דן, מה שיכל
דווקא להיות באמת שילוב מצויין, אבל לא משו שיכול היה לעניין
את דן יתר על המידה.
אני חשבתי שהתוצאות שלנו דווקא מצויינות, וגם זכור לי שענת
אמרה על החומר שהוא מוזיקלי בטירוף או משו. פרי התייחס לחומר
כאל סקיצות.

מכל מקום - נעבור אל החומר עצמו. בגדול מדובר באוונגארד רבגוני
שנע בין קשה לנעים.

Mess mess mess  http://stage.co.il/Stories/188002

הקטע נפתח בסולו סקס טנור - הכלי הראשי של פרי. על רקע הרמוניה
נעימה ומקצב רגיל ואיזה משחק בבס ועוד נגיעות שונות. הכל
מסונטז כמובן. ואז המהפך: בפראות (ועם פידבק ותיפוף של פרי על
סיר) נכנסת השירה הפורצת ווליום התוכחתית. חשבתם שנרגענו? - אז
זהו שלא!:) יש שם גם כינור אגב, למי שלא הצליח, אולי בצדק...,
לשים לב. ואז הסקסופון חוזר. במין סוג של איזון, אבל עכשיו כבר
טעון. או שיש לכם עצבים חזקים, או שאתם כבר לא איתנו. הרבה
אפקטים מתחומי הדיסטורשן ושות'.

HEART BITING  http://stage.co.il/Stories/188430

למי שהיה נדמה שהשלווה חוזרת אחרי הקטע הקודם - הקטע הבא מתחלי
דווקא בסימפול של 1 מהשיאים הצורמנים שלו. כאילו זה מתחיל
באמצע הבלאגן. מצחיק שזה היה רעיון של פרי, אבל כשהשמענו את
הקטע לענת הוא דווקא חשב שכנראה יש תקלה...
מכל מקום - הקטע הזה יותר רגוע, למרות שגם בו יש פידבקים,
דיסטורשנים, חיקויים וולגריים ועוצמתיים של רעש סטטי של מעבר
בין תחנות רדיו ועוד. עקרונית הקטע מתפתח, ויש בו דברים מלטפים
רבים. החל מהמקצב עם הסאונדים שהשתמשתי בהם גם בעוד קטע עתידי
עם ענת שנגיע אליו שנעשה ככל הנראה באותה תקופה, החלילית
סופרנינו, הגיטרה החשמלית, הסקסופון שמתחיל רק בציצים דרך
הפייה ועובר לג'אז מודרני, הבס שמצטרף באמצע, ובכלל כל המבנה.
ההרמוניה המלטפת. חוסר השירה. אגב - שוב - בגלל האופי והכלים
זה בשבילי סוג של קטע מייצג. השם מתייחס למקצב כמובן, אבל גם
לאופי...

Final aspiration http://stage.co.il/Stories/188833

לא ממש ידעתי מה זה אספירשיין (שאיפה - עכשיו בדקתי) אבל זה
נשמע לי יותר טוב לקרוא לזה ככה במילה שנדמה לי שקיימת
ושמזכירה איספריישן. עשינו את זה באותו סשן של heart biting.
אני על סופרן גנאסי, פרי על סקס. מאלתרים זה מול זה. במסיבת דן
עשינו הרבה תחרויות כאלו. פרי ניצח לדעתי בזכות האג'ליטיות
העדיפה שלו ושל הכלי שלו, אבל תמיד קיבלתי הערכה זהה. אולי על
סגנון, אולי על כושר חיקוי ושינוי, אולי סתם נימוס.
כאן משכנו קצת לכיוונים מנוגדים. אני ניסיתי להשפיע להתפתחות
הרמונית, פרי שינה את הסגנון. יצא מעניין. גם ייצוגי בעיניי.
אני באמת מנסה להוציא מהחלילית את מה שהיא יכולה כדי להתמודד
עם האח הגדול.
טלי וולקן, תלמידה שלי בעבר, בתו של סשה ארגוב, ויש עוד מה
לספר עליה כמובן רבות, אבל אין ממש קשר כרגע, אמרה שהיא דמיינה
כאן איזה מבוגר שיושב ומנגן בסאבווי וילד קטן מסביבו. האמת -
לא בדיוק הדימוי שלי, אבל דימוי מעניין.

Drap  http://stage.co.il/Stories/190156

השם הוא על תקן ראפ, אבל לא בדיוק. גרוב נחמד. אני במילים
מוכנות מראש, פרי מאלתר. רות שקפצה מהתנ"ך. יש לי תלמידה
פנסיונרית בשם רות שסיפרה לי קצת על המגילה. הייתה לי גם סבתא
רות. האחיות החיות הן מיכל וענת עם הקשר. אני זוכר את ההקשר של
ענת שעשיתי מהקול שלה פרה ב1 הטרקים שנעשו ככל הנראה באותה
תקופה מהפרויקט הבא שוודאי נדבר עליו. פרי עבר לעברית בסוף, מה
שנראה לי תמוה, אבל כמו שאתם מבינים - בכל הפרויקט הזה בעיקר
זרמנו

I donwt know/I donwt know me
http://stage.co.il/Stories/190539

שני הקטעים המסיימים את האלבום הן בעצם וורסיות של אותו הקטע.
רגוע ומלטף לשם שינוי. הווקליסטית היא רונית איצקוביץ, כיום
בוארון. הסיבה שיש שתי וורסיות היא בעיקר מפני שלא הצלחנו
להכריע אם הגירסה המינימליסטית עדיפה או להיפך. מכל מקום -
הגעתי למסקנה שמכיוון שהשנייה יותר מפותחת הרי שבמילא אפשר
להתייחס אליה בתור התפתחות, ולכן שתיהן יכולות להיות זו אחר
זו.
רונית היא לטעמי זמרת מדהימה. רק שהיא לא שרה. פגשתי אותה בבר
אילן (היינו סוג של שלישייה יחד עם עדי) והתאהבתי בה מייד.
מהצד השני של הכיתה ראיתי את שיער רעמת הארייה המדהים שלה,
ומפה לשם נהיינו חברים. אפלטוניים כמובן - הייתי נשוי, אבל
בהחלט מאוהב בה. כנראה גם היא בי. הפעם היחידה שממש דיברנו על
זה הייתה אחרי שחזרתי מהולנד והחלטתי להתוודות בפני אישתי,
רונית ונורה על העובדה שהייתי מאוהב בהן. רונית הגיבה ב - "אני
לא מבינה איזה טוב צמח מכך שסיפרת לה". יותר הנושא לא הוזכר.
מכל מקום - גם רגעים אינטימיים כבר אין, אבל בזמנו היו. עדיין
- ניסינו לעשות קצת מוזיקה ולשמור על קשר ידידותי. לבעלה
ולמיכל תמיד יש נושאי שיחה משותפים בתחום השיפוצים. לא משנה.
סיפור ארוך. רונית איבדה עם הלימודים את התשוקה, ולטענתה גם את
היכולת לשיר. מהנשמה, לפחות. בעיניי זה הפסד.
את המקצב אני מחבב. מציירים את זה בחלון האדיט של המידי. נורא
כיף. עדיין בכל האלבום הזה שומעים הרבה נגינה חופשית של
קלידים. באמת מעניין שאני כבר לא כ"כ עושה את זה - דווקא עובד
טוב בד"כ, כי יש בזה סוג של נשמה חופשית ומחפשת של מהות האלתור



Music http://stage.co.il/Stories/192028


מיוזיק של מדונה - רמיקס שלי. נעשה גם כניסיון פתטי ליצור מוצר
שיוכל למשוך את תשומת ליבה ולהביא לי פרסום עולמי. מדונה ידועה
בחיבתה למוזיקה אלקטרונית ולרמיקסים, אז למה לא? נדמה לי שגם
אסף אמדורסקי עשה לה פעם משהו. פתטי כמובן כי אין ממש דרך
להכיר למדונה. לא כזו שאני מכיר. נדמה לי שניסיתי לשלוח את זה
איכשהו לפני שוויתרתי. מכל מקום - התהליך היה כיפי. קניתי,
נדמה לי שבטיול הקטן שלי לניו יורק, את הסינגל הזה - כולל
רמיקסים, וגם הורדתי מאיפשהו באינטרנט רמיקס אקאפלה שאיתו היה
לי הכי קל לעבוד כחומר גלם.
רמת הסאונד של החומר הזה מדהימה. הרבה מעבר למה שאני מייצר
כאן באולפן. אני זוכר את זה כהתגלות. כלומר - כולם יודעים
שמדונה נשמעת בצדק מליון דולר, אבל זה היה ממש מוחשי כשהתחלתי
לשחק עם זה.
בחרתי להפוך את השיר ל3/4 - דבר יחסית נדיר בפופ, ובטח
שבדאנס. הדבר כלל כמובן מניפולציות עריכה ריתמיות על האודיו.
ה"יצירה" נבנתה כפוגה. נכון - קשה לעשות את ההקשר, וכאן נכנסת
התהייה - האם באמת מבנה מתוחכם שאין יודעים על קיומו מעניק בכל
זאת חוזק פנימי ליצירה. פוגה - כלומר - הצגה של הנושא, חזרה
עליו בדומיננטה (עדיין מדונה בפיצ'שיפט) תוך הצגה של הנושא
השני, וכן הלאה מארג של נושאים ואפיזודות.
יש כאן הרבה מניפולציות בוטות על החומר המקורי, אבל גם תוספות
שלי - הן חליליות, והן קצת מידי - תוף ובס


הפרויקט הבא אותו אדסקס הוא שבעת חטאי מוות מאת קורט וייל
שעשיתי עם ענת להצגה. במקור - אופרה שעוסקת במהגרים גרמנים
לארה"ב לדעתי. בהצגה - פלסטינאים שהיגרו לאנשהו - כבר לא זוכר.
מכל מקום - ההצגה בבימויו של שרון מנילו - הפרטנר הישראלי
ההולנדי הקבוע של ענת להפקות. ענת באה לשבועיים לארץ לעשות את
המוזיקה איתי. ההוראה משרון הייתה - תעשו, אני סומך עליכם. אז
עשינו. בעיקר עשיתי. הרבה עבודה. לקחנו את הפרטיטורה כבסיס
ויצרנו לזה עיבודים אלקטרו-ערבים-אוונגארדיים. בחלק מהקטעים
נסמכנו יותר על הפרטיטורה, ובחלק הקשר למקור היה דל משו. מכל
מקום - המוזיקה יצאה מגוונת ומרתקת לטעמי. בהחלט תיאטרלית.
שרון שנא את הרוב, וענת הכינה מוזיקה מחדש. אני מאוד כעסתי,
והבטחתי לעצמי שיותר אני לא עושה שום דבר בשביל שרון. בסוף
השתרבבו קטע או שניים למוזיקה של ההצגה, אבל מכל מקום - אני
נשארתי עם משהו שנשמע בעיניי כמו פרויקט אוונגארד איכותי.
היחיד למיטב זכרוני שהגיע לרמת אהבה והערכה גבוהה של הדבר הזה
הוא ידידנו לשעבר רונן סוניס המשכיל.

מכל מקום:

(ואני מקווה שהסדר כאן נכון - אני כבר לא זוכר, ואין לי כוח
עכשיו לחפש ולבדוק)

Prolog http://stage.co.il/Stories/192389

נפתח (ונמשך) באותם תופים שכבר עברו בפרוקטים קודמים, כמו
רצועה מס' 2 באלבום עם פרי. סאונדים אפלים עוקבים אחרי
הפרטיטורה, החלילית (חליליות שמתחלפות לאורך השיר למעשה)
לוקחות את סולו השירה המקורי. יש גם גיטרות. קלאסית עם אקורדים
למשל בערך באמצע. יש את המקצבים הצולעים. יש בסוף סאונד
אלקטרוני חמוד ואופייני.
משום שזה היה הקטע בו התחלנו הוא גם זה שהשקענו בו הכי הרבה,
והסיבה שבאחרים הפלגנו הלאה היא משום שהבנו שכדי שנספיק חייבים
להיות יותר יצירתיים ופחות צמודים לטקסט על מורכבתו.
שוב - מכיוון שבקטע יש הרבה דברים שאופיינים לי, בשבילי הוא
קטע מייצג לעבודתי - הן האלקטרונית, והן כנגן חלילית בתחום.

Sloth http://stage.co.il/Stories/192848

אני זוכר שממש הופתעתי שדן אהב את זה הרבה יותר מאשר את הקטע
הראשון. כלומר- זה נשמע לי יותר תלוש מהעולם שלו, ואוונגארדי,
ובהתחשב בכך שעבודות אוונגארדיות אקוסטיות קודמות שלי הוא שנא
- לא ציפיתי.
אז מה יש כאן - שוב - הצמדות לפרטיטורה, אבל המבצעים עקומים
לגמרי. גם מידי, גם כינורות (חלקם עם פיצ'שיפט), גם ענתיות.
המון דיסוננטים שממש שולטים

Pride2 http://stage.co.il/Stories/193963

אחרי השלווה(?!) של הקטע הקודם כאן מדובר פשוט במידי משתולל

Pride http://stage.co.il/Stories/193545

וזה קלרניט (ענת או מיכל) עם אפקט וגור - האח השלישי לבית
שפיגל על דרבוקה. כמובן - המידי עדיין כאן. יש גם שירה עם אפקט
כבד. עם זה לא פלסתינאיות מנוכרת במערב אז מה כן?:)

Meno  http://stage.co.il/Stories/193207

גיטרה קלאסית, אורגן אפל וחשמלית
(אגב - אני כבר די בטוח שזה לא מסודר כאן נכון, אז אם למישו
זה חשוב, והוא לא מסתדר בעצמו - לט מי נואו - ואני אטרח
בשמחה)


Anger http://stage.co.il/Stories/194380

מידי, כינורות, דרבוקה

Anger famely  http://stage.co.il/Stories/195665

שוב - מידי וכינור. רק שלשם שינוי זה נשמע מפגש עם המזרח
הרחוק, לא התיכון. הסאונדים שהיו לי על הפולסאר וכל המערכת היו
מגוונים ומצויינים. עם כזו פלטה עשירה קצת קשה היה לי לפספס
כנראה. מצד שני - יש מספיק סיבות לטעון שאוונגארד זה לא
מוזיקה, והרבה אנשים מאמצים אותן.

Pride' http://stage.co.il/Stories/194779

ושוב מידי קלרינט ודרבוקה. ווליום מטורף. אבל בתיאטרון הפרשים
כאלו יכולים להיות אפקטיביים

Gluttony  http://stage.co.il/Stories/203721

קלאסית, כינורות, קלרינטים. ממש להקת רחוב קטנה. או הרכב ילדים
בקונסרבטוריון. אגב - חלק מהגיטרה במידי.... המובנה יותר.

Lust http://stage.co.il/Stories/203888

בכל הקטעים (כמעט) שהחלילית מובלטת בהם אני משתמש לעיתים כדי
להתייצג. כאן החלילית בהחלט מתבאטת. קטע כמעט אותנטי ערבי, אבל
בסה"כ אני מסתלסל מסביב למלודיה הכתובה. על הדרבוקה גור כאמור.
הקטע היחד בפרויקט שהוקלט כולו בנגינה חיה פשוטה, ראשונית, ואן
טייק במובן הכי ברור של המילה

Envy  http://stage.co.il/Stories/204588

מידי מוטרף, וענת שהתעללתי בה. איך עושים דבר כזה - פשוט -
מקליטים לאט ואז מריצים את הטמפו. כבר אמרתי שאני מת על
הפרויקט באופן כללי. הקטע הזה, גם בזכות הסילסולים הסופניים
האלו, אבל גם בגלל כל הביזאר מסביב 1 האלופים כאן בעיניי. חבל
שאין עוד איזה סלסול או שניים לקראת הסוף, ואז בכלל היה מושלם,
אבל שוב - כששומעים את זה ברצף (או על הבמה... כנראה שזה
מספיק


Convetousness  http://stage.co.il/Stories/204264

יש במידי גם הליקופטרים. הפרה (שכבר הוזכרה) או לחלופין -
המואזין באזור המלחמה מעל הג'ונגלים האיסלאמיים הוא ענת.
פיצ'שיפטד

Episode http://stage.co.il/Stories/204874

ולסיום, ובזה אני באמת גם זוכר שהעסק מסתיים

החלילית הבודדת בהיכל המידי




Tom opposite opus 3 http://stage.co.il/Stories/205669

מכאן ואילך אנחנו צוללים לשגיונו2. זה עובד גם באנגלית
shigyono2
שוב - אסופה של קטעים שהצטברו במהלך תקופה שהחלטתי לקבץ
כאלבום. סביר שההחלטה נשתלה במוחי סמוך להגדרת שגיונות 1. ובטח
שמזמן אני כבר חושב על שגיונות 3, אבל זה כבר תהליך שאדסקס בו
בהמשך.
אז הקטע הפותח עם השם ה(נדמה לי) סתמי הוא אפלולי משהו. טראנסי
קצת - כמו הקטע הפותח את שגיונות הראשון. ויש בו משו דרום
אמריקאי. במקצב (שמתהפך באמצע). ככה למדתי בקורס נגינה בכלים
דרום אמריקאיים שלקחתי בבר אילן. ויש בו גם שימוש מופרע משו
(שנובע בחלקו מיצירתיות שצריכה לפתות על כך שאני לא יודע באמת
לנגן על הכלי הזה) בחלילי פאן. קצת מזכיר לי קטע אפל אחר שנקרא
death שעשיתי עם דן בתיכון, שם הוא ויונתן נשפו על בקבוקי
בירה. וזה נגמר ברעשים - עוד הרגל שלי ששזור פה ושם. מעניק
אותנטיות

חלום בלהות http://stage.co.il/Stories/206060

שיר אהבה. אבל נשמע קצת סיוטי. טוב - ניסיתי לכתוב את זה
לאישתי, והאהבה שלנו קצת בעייתית. למרות שהשיר דווקא נורא
אופטימי. יש כאן סולו פתיחה באורגן שנכתב במידי (כבר לא ניגנתי
יותר בתקופה הזו?) אולי האופטימי לא היה במקום - כנה (כן)
ומנסה להביע רצון טוב. יש כאן C פארט ששנים אח"כ פתאום אני
שומע ברדיו משו דומה לו של אהוד בנאי. יש כאן חלילית, ויש כאן
בעיקר עיבוד שהוא אולי מעניין, אבל קצת בעייתי בתור משו
מיינסטרימי - וסה"כ השיר הוא די מיינסטרימי. אפילו ניסיתי
לשחרר אותו לרדיו, אם כי באופן בילתי מושקע בעליל. אפילו דן
חשב להפיק אותו בחדש, אפילו הוא היה נקודה בהופעת סולו שלי
שלקהל היה יותר קל איתה. לפחות ככה נדמה לי. רוני - חברה של דן
פיזמה את זה אחרי, כשהיא עם עיניים קצת מצועפות לעברי. אסף
שליטא - מהחבר'ה של דן אמר שהסולו פתיחה גאוני.

Dace http://stage.co.il/Stories/206780

סוג של דאנס, אבל לא בדיוק.
אף פעם לא הסתדרתי ממש עם לופים. וחוצמזה שהם גם הרגישו לי לא
מספיק מקוריים לאדם יצירתי כמוני. אבל בקטע הזה פשוט התחראתי
עליהם. זרקתי פנימה כל מיני לופים עם קצת רנדומליות
ומניפולציות והרבה 1 על השני. ועוד כמה אפקטים מסביב שנכנסו
כשחקנים שווי ערך.
דן נורא התרשם. עד שהוא הבין איך יצרתי את זה. בכלל - אם אני
חשבתי לעצמי ששגיונו2 עוד יותר לא קליט מהראשון, הוא דווקא
הפתיע אותי ואמר שזה כבר נשמע הרבה יותר בוגר ולגיטימי. גם
רוני שמעה את זה בלי לדעת שזה אני וזה נשמע לה לגיטימי. מזכיר
לי שפעם כשהייתי מסטול דן השמיע לי קטע טראנס שלו ונורא
התלהבתי ואמרתי - וואוו  זה גדול - מי עשה את זה?
...
אניווי - נדמה לי שדן לא שרד לשמוע עד סוף האלבום. חבל. אפילו
קצת נעלבתי מחוסר הפתיחות ו/או הפירגון והפידבק.

אגב - אני יוצא מנקודת הנחה שהקטעים מופיעים בבמה באותו סדר
שבאלבום, אבל אני לא משוכנע ב100%. בינתיים זה מתאים לזיכרון
שלי, אבל את ההמשך אני כבר לא מתיימר לזכור.

Dark  http://stage.co.il/Stories/207157

שכחתי מהקטע הזה - אבל אני זוכר את הסיטואציה של הכתיבה שלו -
בסדנה למוזיקה כלשהי שנמשכתי לפלרטט שם עם איזו טיפוסה. אני גם
זוכר שחשבתי שזה יכול להיות להיט חזק כשהתחלתי לעבוד על זה.
אבל הלכתי רחוק מאוד כפי שאתם יכולים לשמוע. כואב ככל הניתן.
מאוד טעון. תקופת השיא האקספרימנטלית שלי?

Hight  http://stage.co.il/Stories/208075

אנשים מופתעים לפעמים לשמוע שאני יוצר את המוזיקה שלי בלי
השפעה ישירה של סמים בד"כ. הקטע הזה הוא 1 מהיוצאים מהכלל -
ניסיתי בכוונה להתמסטל כדי לראות מה יצא כשאני אצור מסטול. אז
זה מה שיצא. מעושן משו, לא? ובאמת שאין לי יותר מדיי מושג מה
אני אומר שם.

Grave  http://stage.co.il/Stories/207400

מהיותר מושקעים. למרות שלא באופן יוצא דופן, אבל נגיד בניגוד
לשניים שלושה הקודמים.
את הטקסט כתבתי בהשפעת מותה של סבתי רות, ומתוך מחשבה על מקום
קבורתה ויחסיה עם סבי. הגיטרה נשמעת קצת כמו גיטרות ישנות של
דן, ולא בכדי - מדובר בגיטרה ומכונת אפקטים שהיו שלו. וענת
מצווחת שם ברקע. וגור מוקלט מתופף ערות על ערוץ על ערוץ. ויש
גם כינור, ומקצב מצילות מתוכנת. ונגינת בס מידי.

Hight clean  http://stage.co.il/Stories/208984

ושוב היי, אבל הפעם פחות בלאגן. כאילו חלק מהעשן מתפוגג. פתאום
שומעים גיטרה ברורה. וגם שירה. זה מדבר בטח על הירח.

Hapiness  http://stage.co.il/Stories/208807


אני זוכר שניסיתי לעבוד עם הרכב תלמידים שלי ברעות על הקטע
הזה. היה להם די קשה.
שוב - ניסיון ליצור משו להיטי שהסתבך בדרך. 1 הטריגרים
המשמעותיים להסתבכות היה הקושי שלי לנגן את הסולו גיטרה כמו
שצריף, והנטייה שלי לנסות לשלב כל מיני טייקים שהולכים לכל
מיני מקומות בתוצאה הסופית. סוג של קולאז'. אז יש כאן איפה
הילד, ופינק פלויד, ורוברט פלאנט, ובעיקר בלאגן עליז וממושך עם
הרבה גיטרה, בין אם בטים שלי, (אגב - הוא באמת מרוקי, או שמישו
מזהה? כי במקרים כאלו תמיד יש נטייה לחשוב שזה מזכיר נורא משו
אחר - רק שלא יודעים מה, ולפעמים זה מסתבר בדיעבד כאכן יותר
מדיי דומה למשו אחר, אבל זה נושא כבר למאמר - מה היא גניבה
והאם יש מקוריות. אני גם נוטה לחשוב שדברים שלי מגיעים איכשהוא
לאחרים, או שאולי רעיונות הם באמת באוויר.
מכל מקום - מרוב בלאגן קשה להיות באמת שמח. זה משתולל, אבל כזה
שקצת עצוב שהוא לא יכול להיות נורמלי.

אני תמיד בדילמה לגבי אופציית ההיסחפות לתוך המוזיקה שלי לעומת
הרתיעה שהיא יוצרת. מזל שאנחנו חיים בעידן שבו אקספרמנטליות
היא אמנות;)

לא http://stage.co.il/Stories/209703

אני לא בוגד באשתי. אבל צריך כללים לגבי מה זה בגידה. כזכור -
אני רוצה אהבה חופשית, כך שהמגבלות באות מהצד שלה (למרות שהיא
לא רוצה להיות שוטר וכו' - נו כבר הבנו את המצב האבסורדי
שבמערכת היחסים המרכזית של חיי)
מכל מקום - לא ידעתי שסייבר סקס גם נחשב, ומכיוון שהיא איכשהו
התפרצה עליי עם האשמה שאני עושה את זה, אחרי שבדיוק באמת עשיתי
את זה בפעם הראשונה והאחרונה פשוט הכחשתי. במין דווקאיות
כועסת.
אז השיר הזה נכתב על זאת שהייתה מולי שם, שניסיתי לקבוע איתה
שלפחות נמשיך לדבר בעתיד, אבל היא לא הייתה בעניין כנראה. הסשן
עצמו היה מצידי בדרטי טוק באנגלית (כי לא ידעתי בתור טירון
מחשבים איך מעבירים לעברית) וקראתי לה beachבמקום bitch.
היא מצידה התאכזבה כשגמרתי.

והנה היצירה הדרדרה שוב לרכילות נמוכה....
אבל מה אכפת לי - הכל שאלה של מינון. מיכל - אם את קוראת את זה
אני מקווה שלא תמצאי סיבה לכעוס על איסידנט כ"כ עתיק - אבל
באמת - אם כבר - להגנתי - לא ידעתי שגם זה אסור.

ולגבי השיר - מבוסס על סימפול של ווקלים, ויש סולו חמוד של
גיטרה, ויש תחכומיישן בטרנספוזיציה, ועוד כל מיני. לא ממש
משנה. וגם את זה ניסיתי לשלוח לרדיו עם איזו עטיפה שציירתי
בפיינט והדפסתי בבית. פתטי...

Sa  http://stage.co.il/Stories/210539

וזה עוד קטע יוצא דופן - הייתי מסטול כשעשיתי אותו. היה איזה
מפגש חברתי שכלל את שריג ואביבה - שניהם חברים של אשתי, שפעם
גם היו ביחד. הגראס דחף אותי לרצון ליצור מוזיקה אלקטרונית.
איכשהוא כל 1 מהם תרם רעיון לאן להוליך את הקטע. (יש שם התחלה
של תיזמור חסר סבלנות שאשכרה באתי ורשמתי אותו במחברת תווים
לפני שהכנסתי אותו למחשב, ויש מין משחק חמוד עם המוטיב של
הטרמולו שבא בהפרשי טיים. ויש כמובן את המוטיב של הכבש השישה
עשר, שנדמה לי ששמעתי פעם שהוא בעצמו לקוח מאיפשהוא אחר.
לאונרד כהן או משהו. וזהו בערך

Loop  http://stage.co.il/Stories/210240


הייתי יכול בטח לקרוא ל28089757654 מיליון קטעים לופ. קטע
אלקטרוני קליל, וחבל, עם כמה בחירות מעניינות (כמו הצ'מבלו)
אבל לא הרבה מעבר

Tory  http://stage.co.il/Stories/210930

כאן יש שימוש מעניין בחלילית טנור שהורדה אוקטבה לכדי קונטרבס.
טורי - כמו איימוס או כמו תורי. טורי עם הפסנתר שקראתי עליה
יותר ממה ששמעתי אותה. ולא עשיתי עליה דוקטורקט. מילים קצת
פסיכיות. בתור משורר אני מובן רק לעצמי. וגם זה בעיקר ברגע
הכתיבה. מצד שני - גם אחרים אני לא מבין בד"כ, אז אולי השירה
שלי בסדר. למרות ששירה באפן כללי בזמן האחרון הרבה יותר עולה
לי על הנרווים מאשר קוסמת לי. בסה"כ מדובר בטכניקה לפרוק את
אשר על לבך מבלי להיחשף. אז אולי זה אמנותי, אבל גם מתסכל
ופחדני קצת.

Tompom  http://stage.co.il/Stories/211169

טוב - זאת הבת שלי בהבלחה היחידה שלה לתוך המוזיקה ששחררתי
לכאן ובכלל כמדומני, שרה שיר מתוך קלטת א-לה מועדון הים
התיכון, ועוד איזה משו לא מוכר. כל זה עם רוורב ותופים
משתוללים ועוד מאחורה. שילוב מטורף. כרגיל. האווו שלה מאוד
מבטא. הייתי אומר מה אני חושב עליו, אבל אולי זה לא יאה...

Top opposite opus 3  http://stage.co.il/Stories/211712

לא - זו לא טעות - זה אותו קטע מההתחלה, רק שהסינטי המוביל עם
סאונד מלודי. היה קשה לי להכריע, אז שניהם נכנסו.

Bonus  http://stage.co.il/Stories/211451

הקלטתי את אח שלי לפני שבוע. הקול שלנו נורא דומה.
בונוס - הקטע המסיים את האלבום. קצת משו שמזכיר סקראצ'ינג, קצת
הקראה א-לה מוריסון באמריקן פרייר, ואחרי קריצה הודית - חלילית
האלט לאוו פיצ' האיכותית שלי מאת יואב רן. באילתור חופשי שמגיע
בסוף לאיזה באך קטן. ואז שקט ממושך. כמו נגיד היצירה 4/33  של
קייג'. האפקט המעניין זה שירה לתוך החלילית תוך כדי נגינה.
שחוק היצירות מודרניות, אבל חלק בנאלי גם בארסנל שלי.

ואחרי השקט הממושך, כשאנשים חושבים שהאלבום הנה הסתיים. נגמר
הטירוף המייגע וסוחט נפשית שצריך להיזרק אליו כמו אל טריפ.
אחרי זה בא הקטע הקודם לדעתי. מה שיכול לגרום לך לחשוב
שהסידיפלייר שלך על לופ, וללכת לכבות אותו, או סתם להישאר
מבולבל.
אבל חוצמזה - נראה לי שעקבנו אחרי הסדר הנכון


Psychologue  http://stage.co.il/Stories/213043

בערך כאן כנראה נגמרו לי האלבומים שמראש תכננתי להעלות לבמה
חדשה כשהגעתי אליה בחיפושיי אחרי מקום איחסון אינטרנטי
למוזיקה.
זה מתוך mess mess mess2  שעשיתי עם פרי שכלל 3 טרקים בלבד -
אבל ארוכים. שניים מהם באורך של יותר ממה שידעתי להעלות אז, כך
שבשלב זה זה היה הנציג היחיד מהדבר האחרון שקראתי לו אלבום
באותה תקופה. אחרי זה יש עוד כמה סינגלים.

אז הקטע הזה - תיפוף על סירים, פרי עושה רעש ווקאלי, קצת
סקסופון, חלילית וקלידים. נשמע כמו משחק של מוזיקאים שצריכים
פסיכולוג...

DeseaT continue http://stage.co.il/Stories/213818

השיר הזה לא שייך לפרויקט דסיטי - נעשה אחריו, אבל עוסק באותו
נושא. נדמה לי שהמילים והלחן של ענת - העיבוד בעיקר שלי. אני
זוכר שהיא התפעלה איך ניגנתי את תפקיד הקלידים בהתחלה ככה
בשליף, ומעוד כל מיני דברים.
סה"כ יש בקטע הזה הרבה דברים מרשימים. זה מתכתב עם סגנון
אלקטרוני מיינסטרימי יותר מכל דבר אחר שעשינו, ויש עוצמה בשיר,
בשירה, ובאלמנטים רבים בעיבוד.
בכל זאת - הוא עדיין קצת ארוך/ביזארי/לא מגובש עד הסוף
במונחים של סינגל

הגירסה החיה היא מאותו קונצרט ביתי אצל נורה שהוזכר קודם. חבל
שהמקרופון הוצב מול המגבר בס - אבל - לא בוכים על מקרופון
שהוצב כמו חלב חמוץ. בכל אופן - לי זה מעניין לשמוע, כי לא
זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שמעתי את זה, ועם מכוונים את
האוזניים נכון לפיצוי על הבלאנס אז מדובר בגירסה נעימה וחיה
במלוא מובן המילה.

חומת השיר http://stage.co.il/Stories/214028

עוד יצירה שלי עם ענת. גם - לחן מילים שלה, עיבוד משותף. מידי,
כינור, חלילית וקצת שירה שלי איתה. חצי נורמלי עדין מלטף, חצי
בעיטה אקספרימנטלית - אבל יחסית - עדינה. את הצווחה שלה באמצע
היא רצתה להוריד כי היא חשבה שזה משהו מופרע מדי, אבל אני
התעקשתי...
מוזר מאוד היא אומרת בסוף. יש הברה יותר מוזר באמתחתנו, כפי
שאתם כבר וודאי יודעים.

הגירסה האקוסטית (נחשו מאיפה) עדינה אף יותר. נורה מכנרת.
המסכנה - לא בדיוק התחום החזק שלה. גם נגינת בס לא...


Anatsummer  http://stage.co.il/Stories/214025

ועוד משו עם ענת. חמוד כזה. הכל מרעשים, בעיקר ווקאליים, אבל
גם דברים כמו רישרוש מפתחות, עם אפקטים, עם נציגות פחות או
יותר שווה שלנו. מאולתר

אורות פנסים  http://stage.co.il/Stories/216023

זה נעשה עם רונית. מילים שלה, לחן משותף שהתחלתי על הפסנתר
אצלה בבית הראשון שלי עם בעלה אלי שגם ליווה אותנו הלאה
באולפן. זמרת גדולה כמו שכבר אמרתי קודם. לפחות עם פוטנציאל.
השיר עדין ועשוי בעיבוד יפה. עיבוד שקורץ קצת לפינק פלויד, אבל
על מידי

היו לנו תוכניות ומזימות להפיק אלבום, אבל זה לא יצא. בעיקר לא
היה לה כוח או משו להשקיע בפרויקט הזה. אבל התחלנו כמה שירים
מבטיחים. זה אולי היחידי שניתן להגיד עליו - גמור

חורף? http://stage.co.il/Stories/217408

אוקיי - חוזרים לשנת 96 בערך. עוד אין לי אולפן, עוד אין לי
כלום כמעט במחינת קריירה ורזומה. משוחרר טרי, עם אישה וילדה.
השיר הזה נכתב על איזו חברה של חברה שפלירטטתי איתה לדעתי
בדיוק לפני שפגשתי את אשתי. כמו שניתן להבין - לא הייתי מרוצה
ממנה. הכל די מפורש בטקסט.
השיר נכתב כהזמנה של דן. אחרי נתק של שנתיים בינינו בגלל איזה
אינסידנט שקרה בצילומים לקליפ הראשון שלו, הוא שמע שאני הולך
להתחתן בערך כשהוא נפרד מחברה שלו, וחשב ליסוע לניו יורק,
וניסה לשכנע אותי לעשות אותו דבר. בעיניי זו הייתה דרך גרועה
להתחיל מחדש את מערכת היחסים שלנו, ולכן לא הזמנתי אותו לחתונה
שלי. כלומר - גם ככה כל העולם היה נגד החתונה הזו, ודי בצדק
אולי, אבל לפחות הרוב כיבדו את החלטתנו על פני השטח. כל מי
שהתנגד במלוא עוזו סונן החוצה בסופו של דבר לאיזו תקופה. אבל
עם דן זה היה חידוש קשר מעוות. בסופו של דבר השיחה הזו יצרה
פתח לכך שאשתלב בחזרה במסיבת דן, ושהוא יפיק לי את הסינגל
המשולש הראשון שלי, שזה השיר הראשון בו, באולפן החדש שלו.
אחר כך הוא חזר לחברה שלו, התחתן איתה, ועשה איתה ילד. ואז
התגרש ממנה ופתח איתה במלחמת עולם. בחתונה שלהם כבר היינו. אני
בספק אם נוכחות שלו בחתונה שלי הייתה עוזרת לי להתחתן. מספיק
האקסית המיתולוגית שלי לקחה אותי לצד. אמנם היא לא אמרה לי
שהיא מאוהבת בי עדיין. את זה היא אמרה רק אחרי כמה שנים.

לא משנה - לענייננו - מדובר בשיר מופק נורמלי יחסית אליי - בכל
זאת - דן. עבודת המידי והגיטרות והקול השני שלו. יש כאן גם
חליליות וכינור, ובס של איל לובלסקי שהיה איתנו אז במסיבת דן.
המיקס והמסטרינג נעשו באולפני נויז. הדפסתי 200 עותקים ושלחתי
לרדיו. אפילו השמיעו את זה כמה פעמים.

New http://stage.co.il/Stories/215534

ומאהבה א' לאהבה ב'
כאן מדובר בשיר שכתבתי על איך התגברתי על האהבה האחרונה שלי -
לנורה. מאז אני לא מאוהב יותר. מתוך החלטה. שזה קצת מדכא. שרה
אותו רונית - אהבה נוספת. ממש דון ז'ואן אלטר אני. משורר אהבה
דגול גם.
יש כאן אולי אקורד וחצי. אבל זה מעניין. השיר התחיל מכך
שניסיתי להדגים לאח שלי מה זה מידי - איך אותו תפקיד יכול
להיות מנותב למערכות שונות. זה הבסיס לעיבוד. אני זוכר שחשבתי
שיש כאן משו מדונה לייק. אני לא בטוח מה.
מכל מקום - 1 השירים שנהניתי לשיר בהופעות הסולו שלי. האמת -
אני לא בטוח עד כמה הוא נגיש בתצורה הזו.

Stabat mater  http://stage.co.il/Stories/214886

ובחזרה לענת. העוד איזה ביקור שלה בארץ, כשעוד היינו מנצלים את
הביקורים האלו לעשות משו. אז למה לא סטבאט מטר? לכולם יש. אז
מה אם אנחנו לא נוצרים?
אילתרנו משו מאוד אווירתי. לי זה מזכיר איזה סרט של פולחן
בכנסייה. יש כאן רעשים מכוונים כמו אפקט פטיפון. מעבר לקולות -
הכל מידי.

על עיניך, על אפך http://stage.co.il/Stories/219907

סוף התיכון. הייתי חבר של מיכל לוי. אהבת חיי. טוב, אחת מכמה.
אבל הראשונה המשמעותית. מערכת יחסים קצרה ובעייתית. הגיעה
למימוש לתקופה קצרה של כמה שבועות, שבמהלכן דווקא לא היה משו,
אבל מסתבר שהיינו מאוהבים ומשתוקקים הרבה לפניה וגם אחריה.
באותה תקופה הלחנתי שירים על גיטרה במין תפקידים עם תחכום.
למרות שאז לא הבנתי הרבה בהרומוניה. אבל הבנתי במתח.
דן עשה לזה את העיבוד כמה שנים (לא הרבה) אח"כ. היה לי קצת
קשה להתחבר. הוא אמר שההשראה היא אמסטרדם. החליליות די בהתחלה
לדוגמא זה היונים, ויש שם גם פעמוני כנסייה וכו'.
את תפקיד הגיטרה אפשר לשמוע כפי שהיה במקור מתנגן לאורך כל
השיר ע"י דן (פרט לסוף שהוא מעין פלאשבק לסקיצה) רק שכאן הוא
מתפקד ברקע.
יש כאן חליליות, כינור, סקסופון של מיכל לוי (אחרת) שהשתתפה
במסיבת דן פרק זמן קצר, ושכולנו אהבנו את הנשמה והסאונד
בנגינתה, ואת איל לובלסקי בבס. כל השאר המידי של דן.
אה כן - זה מס' 2 בתלת סינגל, אבל שכחתי לומר קודם - בראשון יש
מין סאונד של בההההה. זו עמית - האקסית של דן.

פגישה על החוף http://stage.co.il/Stories/222641

המסכם את התלת סינגל. יש כאן, בעיבוד אקוסטי נטו לשם שינוי,
אותי עם חלילית ודקלום ואולי גם גיטרה, את דן בגיטרה חשמלית,
את לובלסקי בבס, את רועי נדלר, המתופף דאז של מסיבת דן, בפרקשן
ומלמול חלוש בסוף, ןכמובן - את ענת - בת ה16! בשיתוף הפעולה
הראשון לנו. יש משהו מאוד יפה בענת הצעירה. היא גם הייתה
מדליקה כבר אז לזכרוני.
הטקסט של נתן יונתן, וכבר הולחן (ולא ידעתי אז) על ידי נחום
היימן בלחן עם קווי מתאר דומים. כנראה שזה מה שהטקסט מזמין.
שלחתי לנתן יונתן לקבל את ברכתו. קיבלתי אותה במכתב יפה עם
קומפלימנטים.
מאוד אווירתי.

בקונצרט הקדמנו דברים. הם לא יחדשו הרבה.

הביצוע עדין ומתוק. נורה על החלילית. מה לעשות - מישו היה צריך
לאייש את הגיטרה. אבל עבודה יפה. להזכירכם - יש לה תואר
בחלילית. למרות שמאז היא די נטשה את הכלי ועברה להתמקד בבסונים
מוקדמים

Slowintro  http://stage.co.il/Stories/223245

אחרי שגיונו2 חשבתי לעצמי להתמקד יותר. לעשות נגיד אלבום
אלקטרוני, אלבום עברי, אלבום לועזי וכו'. כולם מהוקצעים ככה
שיביאו לי את התהילה. תחילתו של שינוי. אז הקטע הזה בנוי בצורה
יותר קבילה מבחינתי, למרות שהוא אולי עדיין לא ממש. בכל אופן -
יותר קביל מדברים קודמים. יש לו מבנה, קצב. חשבתי שהוא יכול
לשמש כפתיחה. הוא נורמלי ועדיין מכשף - מדיטטבי. ויש בו משו
אקסטרימי במינימליסטיות שלו, בסאונדים, בבלאנס. השמעתי את זה
לאיזה חבר נורמלי שלי בתור הצעה לקטע ריקוד ג'אגלינג שהוא חשב
להעלות באיזה מופע פעם. ארנון. הוא חשב שהקטע מופרע מדי.

Bochicello http://stage.co.il/Stories/223242

שילוב של בוץ בוטיצ'לו וצ'לו. למרות שדווקא אין כאן צ'לו. יש
כאן הרבה מידי עם צ'מבלו דומיננטי. וחלילית דומיננטית. אחת
באיכות גרועה. וזה ב5/4. לי זה מזכיר את ביצת האש. בעיקר עם
הבעבוע שבחלק השני. החלק השני הוא בעצם גל הקול של החלק הראשון
במהופך. יש הרבה שימוש ברוורב בקטע. בחצי השני יש בנוסף גם
ריוורב שנפתח בהדרגה לכל אורכו על הכל. אגב - השימוש שלי
בסימטריות בקטעים הוא אופייני. נדמה לי שלא הזכרתי את זה, אבל
בעלי האוזן המנתחת מביניכם בטח שמו לזה לב פה ושם. אני טיפוס
מאוד מאוזן כנראה. משו באופי. מישו פעם אמר שהייתי יכול להיות
שופט.
הקטע בעיניי עדין מדיטטבי, סרט, אוונגארדי ואקסטרימי במידה,
ויחד עם החלילית - ממש קטע להתגאות בו. אבל הוא מעולם לא ממש
קנה לו מעריצים


מקורות http://stage.co.il/Stories/225137

אשתי חושבת שזה השיר הכי טוב שלי. וקשה לה להתחבר למוזיקה שלי.
גם מבחינה אישית כמובן. זכור לי גם סנטיאגו - תלמיד צ'מבלו
בינוני שלמד איתי בהולנד, שישב והקשיב לזה בלופ.
גם אני אגב חושב שזו אחת מפסגות היצירה שלי. גם אחת הפעמים
הבודדות שסמים באמת תרמו משו ליצירה. הגראס היה משובח. נעשה
אובר נייט אצל דן בביקור שלי מהולנד. האולפן שלו בדיוק הספיק
להשתכלל קצת. התלבטנו מה לעשות. אולי קטע עם גבי - אבל היא לא
התחברה לטירוף האקספרימנטלי שלי. את השיר המופרע לכשעצמו הכנתי
מראש על פי ציווי הקבוע של דן לבוא עם דם חדש. עבדנו כמו
מטורפים. הוצאנו עיבוד שהוא מעניין אפילו יותר מהלחן. הכל מידי
וקצת חשמליות של דן. חת'כת לילה זה היה. אוננתי בסלון (הייתי
מסטול) כשהוא חילק עיתונים (זו הייתה פרנסה של שנינו איזו
תקופה - אצלו ממושכת) ואישתו המושכת בעיניי שטרחה לפלרטט איתי
פה ושם בחדר השני. יש לי הרבה חוויות מאז. כמו לשוגמא איך אבא
שלו הגיע מתישהוא ודן הראה לו את הטקסט ואמר לו משהו בסגנון -
אתה חושב שזה מופרע? - חכה שתשמע את המוזיקה. או כמו הסולו
קלידים שדפקתי מסטול לחלוטין כשגבי הייתה וניסינו למצוא כיוון
ביחד, ואני חשבתי שנתתי את הגאוניות של הלייף, והיא חשבה שזה
היה 1 הדברים המזעזעים יותר שנוצרו אי פעם בסביבתה. או כמו איך
שכתבתי את זה ברחבה בבית הוריי, נסיעה לילית למיכל ויובל
כהשראה. או איך ביקשתי מחברתי מאיה, שיותר מאוחר ניתקה איתי את
הקשר מפני שהיא לא קיבלה את זה שאני לא גומר את הנישואים שלי
למרות שהם "לא טובים", ולה יש ניסיון בלגור עם הורים שהיו להם
נישואים כאלו אבל לא התגרשו. (התחרמנתי פעם עם מאיה בבית
קברות. אולי היא הייתה מאוהבת למרות שהיא אמרה פעם שאיזה מזל
שיש לה שכל לא להתאהב בי.)
בכל אופן - היא עשתה את העטיפה - עבודה שאהבתי למדיי. כולל
צילומים שלה אותי ועריכה בפוטושופ ושימוש בתמונות שהיו פתוחות
בנט לשימוש הציבור או משו.
לדעתי אף 1 לא שידר את זה אף פעם. אפשר לטעון לבעייתיות
בהפקה, אבל לדעתי הבעייתיות הזו שייכת רובה ככולה פשוט
לקטגוריית הלא נורמלי, ולא לתחום הלא בסדר.
הסולו קלידים ה"נוצץ בגאונות" הוקלט בטמפו איטי יותר. דן בנה
קונספט של שלושה סוגי שירה, והכי הוא התלהב מקרוספייד ידני
שהוא עשה לקראת החלק הסופי של השיר. לדעתי באמת יש כאן הרבה מה
לאהוב. לצערי - מאז שעשינו את זה לא ממש יצא לנו לעשות עוד
הפקה שהיינו מרוצים ממנה, אבל זה סיפור אחר. 1 הקטעים היותר
מתוחכמים שעיבדתי אח"כ לגיטרה למופע הסולו

Revolution  http://stage.co.il/Stories/227299

אז כאמור - מהפכה. מעכשיו אני יוצר קטעים נורמליים. כאלו שאפשר
לרקוד אותם ונשמעים קבילים. חשבתי שפחות או יותר הצלחתי, למרות
שלא הייתי בטוח שכבר יש לי מספיק ידע בהפקה נורמלית שמתבטא
כאן. למעשה - לא התפתחתי הרבה בלימוד הנושא עד היום. דן מכל
מקום חשב שאחלה שהוצאתי קטע נורמלי ולגיטימי, רק שחבל
שהסאונדים כ"כ מיושנים. ארנון חשב שזה מופרע מדי למופע
הג'אגלינג שלו.
אני היום נטה להסכים עם שתי האמירות. וגם עם מה שמישו פעם כתב
על זה שזה מזכיר לו איזה משחק מחשב. אגב - זה כבר לא הקטע
הראשון שנקטע לי כאן בפתאומיות איזה שנייה לפני הסוף. גם אצלכם
יש את הבעייה הזו?



DeaseaT 1  http://stage.co.il/Stories/181540

סוףסוף למדתי איך להעלות קטעים ארוכים לבמה. צריך פשוט לכווץ
אותם טיפה יותר. עוד קצת הפסד של איכות. אבל במילא - לשמוע
מוזיקה באינטרנט זה עלבון ובדיחה ככלל.
דהסיטי טייק ואן. כלומר - זה הניסיון הראשון שלנו. בהתחלה
שומעים אותי אומר פפפ פפ. מנסה לבדוק אם המקרופון כולל. אח"כ
שומעים פסנתר שהשתרבב לשם איכשהוא משיר שעשיתי לעמית גרושתו של
דן בעת הגירושים. פסנתר מלנכולי. הייתה יצירה טובה לדעתי, רק
שאין לי עותק שלה. נראה לי שלאף 1 כבר אין - הלכה לאבדון. מכל
מקום - 1 הדברים הראשונים ביותר שעשיתי באולפן, עוד בפתח
תקווה, כשהוא היה נורא חדש ועוד לא ידעתי כמעט כלום. עמית עשתה
את זה בניסיון למניפולציה על דן שלא יעזוב אותה. מאחורי גבו.
הוא לא אהב את הקטע, ודרש שלא אשתף פעולה עם האויב יותר. מאז
אני שומר על מרחק כלשהו מהחברות שלו. מעמית התאכזבתי אישית
במילא מפני שהיא התחילה להתנהג כמו בהמה מאז הגירושין, מה שסתר
את התדמית שלה בעיניי מלפני כן. ראיתי בהם סוג של זוג מושלם
ופתוח. המציאות מסתבר הייתה אחרת. מכל מקום - אני לא אשפוט
אותה יותר מדיי, מכיוון שאני מכיר בעיקר את הצד של דן,
ומהיכרותי עם דן אני יודע שהוא לא שה תמים, ונוטה לראות
בקיצוניות, או לפחות מתבטא כך, דברים מעמדתו. יחד עם זאת בסה"כ
אני מאמין שהוא נשמה טובה, גם אם חבל לי שהוא איבד את כיוון
ההיפי שהיה לו כשנפגשנו.
לגבי השיר - דן אמר משהו בסגנון של שאני מומחה בלהביא רגשות
לידי ביטוי. בייחוד עצובים. נראה לי שהוא צדק.

ובחזרה לדסיטי - אז בהתחלה איכשהוא יצא שהכל מורץ מהר כמו
בטייפ ולענת יש קול ילדותי יותר כתוצאה מכך. נערי לכל הפחות.
קצת כמו בפגישה על החוף. ואז מתחיל המסע הלופי האינסופי
המאולתר על פני המקצב הזוגי/המשולש במכונת התופים הבסיסית של
הפולסר. היא מתבטאת ללא הפרעה כמעט מצידי בגירסה הזו. הנשיות
העמוקה של קולה הג'אזי, יכולת הביטוי והאילתור היצירתי. סוג של
מקדש. גם המקצב שבטי. טראנסי.

חום היום http://stage.co.il/Stories/230406

ושנה שנתיים שלוש קדימה. חום היום - חיברנו ענת ואני בשותף
באחת החופשות שלה אצלי בחדר. אבל לא פיתחנו לזה עיבוד. לעומת
זאת ביצענו את זה עם נורה בקונצרט ההוא, וזה מה שאתם שומעים
פה. שיר יפה, פשוט, תמים, עם אווירה מוכרת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה?! בריטניה זה
אי?!


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/3/07 2:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי זילברברג

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה