שחר שדה / ואני הסתיו |
עלים של שלכת קשים כמו עורי
גופי כבר לא נושם, האוויר מלוח,
אני כבר לא מצליחה לשמוע את קולי.
ואני החורף, עצמותיי קפואות,
גם דמעותיי הפכו לשלג
ידיי מצטמקות, "קר לי" הן אומרות,
כמו עץ ערום מנסה רק ללכת.
יהיה לי אפור ודיכאוני,
לא אהפוך לאביב צבעוני
וגם הקיץ נרדם ולא הספקתי להיות
כי גם השנה ירדו לי דמעות.
הולכת בגשם ודורכת בבוץ,
לא אנסה על השלוליות לקפוץ
כי אשקע לתוכן עד ראש,
לא אצליח לצעוק, גם לא ללחוש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|