יושבת מהופנטת כולי מרוכזת,
נשמתי נעצרת, רק מלהיות זו שאת שפתייך מנשקת.
נשימה עמוקה, סחפה אותי לתוך גופך,
כמו פנטזיה וסיפור אהבה.

וזה רק השביל הזה וסיפור קצר,
וזה רק הסיפור הזה שלוקח אותי רחוק מכאן,
נשימות כבדות של אושר ועצבות,
וזה מה שאני מרגישה שאני איתך,
שאני כבר לא אותה הילדה,
והנה חיפשת את עצמך במקומות אחרים,
והלכת בהמון שבילים ישנים,
דרכים שחיפשת רק ללכת לאיבוד,
וברחת לכבישים מהירים,
התמכרת לרגשות אסורים,
ובין כל השברים מצאת את עצמך,
בתוך עולם ששברת מצאת לך אחד משלך.

וזה רק השביל הזה וסיפור קצר,
וזה רק אותו הסיפור שלוקח אותי רחוק מכאן,
אין לנו סיפור של נסיכות ונסיכים בארמון גבוה בשחקים,
בלי המון זהב ויהלומים,
וגיבור קצת שיכור שאיבד את עצמו בכבישים ישנים,
ונמאס לו רק מהחיים לברוח,
ולי גם באותה המידה, נמאס מרגשותיי לשכוח
את אותו הבחור שגורם לי לרצות לצרוח
אולי זה מעצבים אותי זה סוג של אושר ועצבות
כי אני אוהבת, ועל נסיכים ומקומות אחרים אני כבר לא חולמת
כי יש לי אותך גיבור מפלסטיק שאני אוהבת