ארבע שנים מאז
שכבתי בתוך מוות
מוות שכב בי
נעץ מבט
והקים בינינו
מחיצת מילים
ווילון תחרה
רקום אותיות.
             

     
היום ברורות לי
עיניו של המוות
נהדף לחיי
אורח לא קרוא
מכר זר נפש
נעץ אזמלו
ניסר  
פיזר בי שבבי אימה.
                     

אני מילים מעל פני אדמה

למרות שהחושך ארך שעות
על שעות,
לא נפערה האדמה,
לא נבלעתי בה,
לא היתה לי לרחם
של חום וקור בעונות מתחלפות
מוות חנן לי
וויתר על גופי - החזיר לי נשמתי.

אני חמקתי כצל מתפוגג עם שקיעה
כוכבים מעליי עדיין
פותחים וסוגרים את הלילה.
               

(26/06/2006)