לכל דבר תכלית
כל דבר שעתו טובה
כל שאבקש
הסירי כסותך אישה יפה
אך אל נא תתפשטי.

ובין זמני רושם
וזמן הכירות
לכשניצני אמת ויופי
יטפו משפתותייך הורודות,
אביט.

ואך הקושי ואך הקשיחות
שאין בהם דופי ואין התפקחות;
הסירי הקליפה, היי כפרי בשל
היי כגולם, הסירי המעטפת.

עין מול עין ולא תחתיה
שהרי אין כאן כבר התגוששות ומלחמה
הכל צפוי והרשות נתונה.
את לא באמת, כפשוטו בת זונה.

באחור של כף ידי, נוגע לא נוגע,
וכוונות טובות הן ומגעים כנים.
הארה שהבליחה עצרה את אלו
ובטח שלא מתוך רצונות זכים.

ושלושה הם, סנטימרים מבדילים כך קראו אותם;
האין חכמים הם?  אך לא ידעו
שחלוץ הוא הארוע
ומזה לראשונה, הוא, האני, 'נגוע'
וידי על התחתונה.

אמרי תכולת עיניים, מה כוחך ומה שיקרך,
מה יפית ומה נעמת אם דברייך אילמים,
לא כי הבל המה, אלא לא אמיתיים.

חיוכך מכה סנוורים כל עובר אורח המנוי ברגילים.
אך לא ברגילים מנוי אני,
אלא בשנויים.

לא במחלוקת ולא במחלקה,
לא בתרעומת ולא בהדחקה,
מנוי על האוהבים באמת,
החזקים ברי היכולת,
יקראו התרים אחר הלא מושג.

לכל דבר תכלית,
כל דבר שעתו טובה.

ילד אני, בין כלאיים, יציר אל ותולעה.
מול ריגוש בוחר בנדבה,
לחרש ולפיסח בסתר, עין התשובה.
על כי אין כאן תחרות ממון,
אין חיפוש אחר מציאות של שירים,
אחר עשירים.

המציאות כמו הרשות,
לעולם נתונה.
את קוסמת וכמעט גם אצלי,
מעוררת גלים, ואין בך משום קדושה מעונה;
כך או כך,
בטח ובטח,
את לא באמת, כפשוטו "בת זונה".

למדתי. השכלתי. הטמעתי. רק כך הופכים זקנים.
תודה לך אישה יפה.