היא נפרדת ממך לשלום, ואתה, כנוע, נפרד בחזרה. תמיד זה מרגיש
כמו הפרידה האחרונה. הסופית.
זה מרגיש כמו בסרטים. שהדמות הראשית נפרדת מבן זוגה, כשמתחשק
לך לצעוק לאחד מהם להגיד משהו, לנסות להבין.
המילים שם, אבל הן לא יוצאות.
ומתחשק לך לצעוק לה מילה אחרונה, שתחכה, שתקשיב. אבל אתה לא
צועק, אתה יושב ובוכה במקום. אתה מקווה שזה יפתור משהו אבל
יודע שזה לא.
והיא בינתיים מתרחקת. יותר ויותר.
וכל פעם מתחשק לך לזרוק איזו מילה, לקרב אותה אלייך, אבל אתה
מתחרט.
'היא המשיכה הלאה' אתה חושב. ואין טעם למשוך אותה בחזרה אל
טעויות ישנות. ואתה, אתה טעות ישנה.
רגע של חולשה מצידה, והיא נפלה שבי לרגלייך.
אתה יודע שהיא הייתה איתך רק כי הייתה צריכה עידוד, ואתה, אתה
יכלת לספק לה אותו.
כשהיה לה כואב, משעמם, או סתם מצב רוח רע, היא יכלה לבוא אליך.
היית מחבק ומקשיב.
ידעת מתי לזרוק הערה ומתי עדיפה השתיקה.
היא הייתה בוכה בין זרועותייך ואתה הענקת לה תחושת הגנה. היית
לה מלאך שומר.
אבל לאט לאט נפגעת, נחלשת. ואתה כבר לא חזק כמו פעם. אתה לא
יכול לתת לה תחושת הגנה יותר.
אז היא לא צריכה אותך כבר, לא בשביל לבכות ולהתפרק בין
זרועותייך.
ובעצם, כבר לא בכלל.
ואז אתה שוב מרגיש בעדיפות אחרונה, שוב שונא את כל העולם, שוב
בוכה ומדחיק.
וכולם חושבים שאתה כל כך חזק.
אז אתה חזק, כלפי חוץ.
ואף אחד לא יודע שכלפי פנים אתה לא חזק כמו שאתה נראה. אף אחד
לא יודע. ואתה לא מעוניין שידעו.
אתה שומר הכל לעצמך, עד שכבר לא נותר בך כוח.
במילא מקומם של המלאכים הוא בגן העדן.

נפרדת ממנו לשלום, קיווית שיגיד משהו, שיבקש ממך להישאר, אך
הוא נפרד בחזרה. עכשיו זה נראה כאילו שזוהי הפרידה האחרונה
שלכם.
זה כמו בסרטים ההם, ששתי דמויות נפרדות ואת יודעת שהן צריכות
להיפרד, אך לא מוכנה לקבל את זה.
את רוצה שיהיה שם בשבילך, את רוצה להיות שם בשבילו, אבל
מהתגובות שלו נראה לך שהוא רוצה להתרחק, אז כמה שזה קשה לך, את
מתרחקת.
את מעמידה פנים שהמשכת הלאה, מציגה מסכה מושלמת.
כשאת מסתכלת על זה מהצד, נראה כאילו ניצלת אותו, היית כל כך
חלשה ונזקקת והוא היה שם בשבילך והקשיב תמיד.
ידע מתי לזרוק הערה ומתי עדיפה השתיקה...
היית בוכה בין זרועותיו ומרגישה מוגנת, עד כדי כך שיכולת
להירדם בחיקו. הוא היה המלאך שלך, המלאך ששמר עליך מפני
העולם.
לאט לאט הדבקת אותו בעצבותך, החלשת אותו. הוא כל הזמן חשב שלא
יוכל להגן עלייך יותר.
הוא לא הבין שאיתו את מרגישה הכי מוגנת בעולם...
הוא אפילו ציין באוזנייך פעם שאת בטח לא צריכה אותו כבר. לא
הבין כמה הוא טועה בכל מילה.
נתת לו להרגיש בעדיפות אחרונה, ומבלי שתשימי לב, גרמת לו לשנוא
את העולם.
וחשבת שהוא כל כך חזק... הוא הציג מסכה מושלמת.
את לא ידעת שכלפי פנים הוא נשבר כל פעם קצת יותר, את לא ידעת
ואף אחד אחר לא ידע.
הוא לא רצה שידעו, שמר הכל לעצמו, עד שכבר לא נותר בו כוח.
ועכשיו הוא יותר מלאך מאי פעם.