[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שהייתי קטנה ,ממש רציתי שתשבר לי הרגל, לא משהו מסובך, איזה
שיברון קטן ולא כואב במיוחד, למלכת הכיתה היה שבר ביד וכולם
חתמו לה על הגבס וכתבו לה דברים כמו - 'תבריאי מהר, אוהבים
אותך...'
ולי היא לא נתנה לכתוב לה על הגבס, היא אמרה שאין מקום, אבל
אח"כ ראיתי איך הוא נותנת לדנה הזונה הזו לחתום לה.
אם תשבר לי הרגל-חשבתי-אז זה אפילו יותר טוב, כי רגל יותר
חשובה וגדולה מיד ויהיה יותר מקום לחתום וגם אני אהיה מקורית.
בדרך ניסיתי לקפוץ מכל מיני מתקנים בגן -שעשועים ליד הבית, אבל
סתם חטפתי כל מיני סימנים כחולים ושריטות מכוערות ליד הברך.
למחרת לקחתי תחבושת גדולה ולבנה ועטפתי לעצמי חצי יד, לכולם
אמרתי שנקעתי את היד, אבל הם אמרו שזה בכלל לא שווה, כי אי
אפשר לחתום - ונקע זה ממש פושטי - והלכו למלכת הכיתה - לראות
את הגבס.
ביקשתי מאמא שלי שתקנה לי גבס, אז היא קנתה לי כזה גבס
שצובעים, הייתה לי הרגשה שהיא לא תבין מה אני רוצה.
בנתיים כבר הגענו לתיכון, ושבע שנים נוראות עברו עלי ללא גבס,
ורק צלקות קטנות ליד הברך נשארו לי מהניסיונות.
הלכתי לכל מיני מועדוני רוק, נכנסתי לפוגו, הלכתי מכות עם כל
מיני פרחות, ויש לי כבר שלוש צלקות ליד העין והפסקתי לספור מה
הולך בשאר הגוף שלי.
אני כבר כמעט מסיימת תיכון, והאמת שממש מתחיל להמאס לי מכל
הדברים האלה.
הלכתי הביתה.
בדרך עלו לי כל מיני מחשבות, על ימי היסודי השנואים עלי כל כך,
ועל הצלקות שרצות לי לאורך הפנים והגוף, פתאום הרגשתי ממש
משוחררת,
עכשיו הבנתי הכל-ואני כבר לא רוצה שום גבס! אני לא מבינה איך
הייתי כל כך אובססיבית לזה!
שיזדיינו כל מלכות הכיתה באשר הם.
אני לא צריכה שום חתימות ושום גבס - הרגשתי כל כך טוב עם
עצמי.
רציתי לצעוק לכל העולם שזהו-אני נורמלית, יצאתי מכל התסביכים
הדפוקים שלי ואני כבר לא מטורפת לחלוטין, רציתי להשתגע, רציתי
לקפוץ...
קפצתי.
ישר מהמדרגות.
יש לי גבס על שתי הרגליים.
אף אחד לא בא לחתום לי על הגבס-יש המון מקום לחתום, והוא סתם
לבן, בוהק ומאוד מכוער.
אני מאושרת עכשיו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מילא המצות בפסח
ושאין אוכל ביום
כיפור.

מילא האוכל הכשר
בכל מקום ושאין
כמעט פרסומות
חושפניות על
אוטובוסים.

מילא התחנות
הפיראטיות
שמפילות מטוסים
וגם מילא אריה
דרעי!

אבל פורנו?!
על זה הם
ישלמו!


אמוקטה עכשיו
זועם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/10/00 22:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה ולנר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה