הבולבולים על העצים סופקים כנפיים
מחללים עם בוא הבוקר עוד יונה
רוקמים סימפוניות שקורעות את השמיים
ומחרידים את השכונה

האותיות קופצות אל מול עיניים
שמשתדלות להיתפס על האמת
אך זו הולכת ונוסקת לביניים
והם קוראים לי משוגעת מתנשאת.
כשהזמן אינו מספיק לעוד אשה
היא מפטמת ילדים ומתעללת
אני שונאת אותה שונאת את התחושה
והיא יודעת וממני מתעלמת.

בשם שמיים אדומים ילדה שותקת
הקיאה דם שהאביסו אל תוכה
אני רואה הכל
אני הלא שותקת
ומקבלת את העונש בשבילה

וכבר גורשתי מאדמת נכר בלי קודש
כשאמרו לי לעזוב את המקום
הלוך הלכתי במדבר
בחום...
ביובש...
והיונה נותרה לבד לעוד חלום