היי.
מה קורה?
כן, אני אשתה קפה,
מה באמת?
בלי עוגה לא צריך.
אני לא מאמין!
טוב, בסדר,
תקשיבי אנחנו צריכים לדבר.
בעצם לי יש מה להגיד.
אנחנו כבר מכירים שנים,
הרבה שנים.
אני חושב שאלה היו השנים הקסומות בחיי,
ידענו עליות וירידות,
הקשר בנינו לא עבד,
עד היום לא ברור לי למה
רצית שנישאר ידידים.
הסכמתי כי ליבי תמיד היה איתך,
מאז התקרבנו התרחקנו ,
התקרבנו מאד,
את המשכת הלאה גם אני
שנינו היינו מעורבים בקשרים,
אפילו הכרנו אחד לשני בני זוג.
כן, היה נפלא את זוכרת,
אבל תמיד היה משהו שהפריע לי
לא הבנתי אותו עד היום,
הקנאה הפריעה לי ,
לא, לא, אל תפריעי לי,
תני לי לסיים את דבריי.
לא יכולתי לראות אותך עם אחר,
או לשמוע איך פלוני אלמוני ריגש אותך,
או איך היה הדייט החדש שלך,
דיי אני לא מסוגל יותר,
הגיע הזמן להיפרד.
שכל אחד ימשיך לדרכו
כי אני לא יכול להמשיך לשאת אותך בליבי,
זה כואב מידי.
אני יודע שבחודשים הקרובים אני לא ארדם ,
במחשבה שאת עדיין עם אחרים,
אבל לאט לאט הכאב ירגע
ואני לא אחשוב עלייך כל בוקר וכל ערב,
אני לא אחכה לשיחה הסתמית שלנו,
של לשאול מה נשמע ואיך עבר היום,
אני יודע שמה שלא תעשי את תצליחי ותהני.
כן, אני כן אבוא לחתונה שלך,
אחרי הכל את חברת אמת שלי.
שיהיה לך בהצלחה .
לא, אני לא אסנן אותך בטלפון, גם לא במייל,
אבל לא אדבר איתך על הדייטים שלך
ואני לא יודע כמה אזמין אותך למסיבות ,
כי אחרי הכל זה מפריע לי.
תקשיבי, אני חייב לזוז.
לא, אני לא אשאר לישון,
זה קשה לי מידי,
במיוחד אחרי השיחה.
אני מתאר לעצמי שיש לך דברים לחשוב עליהם
ואת הבטחת לו שתפגשי איתו הערב.
בייי,
נדבר.