בימים
שאני עירוני
הכפר קורא לי

יש בו משהו מחשמל
טבע עוצמתי ועצום
הקדום, הפראי והראשוני
הוא גם המורכב מכולם

בניינים שבעיר
יודע ומכיר
אבל שדה פתוח וירוק
זה רגע של אושר וצחוק

אני לא מסכים
עם דברייך
שמלאכים
יש רק בגן עדן

לפעמים הם מתגלים
במלוא תפארתם
כשהם רודפים
אחרי חתול מזדמן
ליד איזו בקתה מתפוררת
או חקלאי מזדקן

כל חיי חייתי
על אספלט
מוקף בטון
נוגע בעכשיו
מסונוור מניאון

אבל אי שם
מעבר לגבולות הכרך
אני פשוט מוכרח

לצאת ולגלות
לפרוץ את הגבולות

גם אם יפול עליי תפוח מראש העץ
לא אגלה שום דבר חדש ומפוצץ
לא אבין
מה שאיש לא הבין לפניי
משהו שיפענח עד תום את סוד חיי

אבל אולי אבין משהו חדש על עצמי
מין גילוי פרטי אבל גם כלל עולמי
משהו שיסביר לי אותי
משהו עמוק, אמיתי וחייתי

אבל אלו רק מחשבות שווא
רק חלומות בהקיץ
דברים שאני מהרהר לעצמי
כשהרמזור עוד לא התחלף

כי ברגע שהירוק האחד מגיע
אני מיד שוכח מהירוק האחר
יוצא מעצמי ושוב מתפורר

ובהבזק של אכזבה עמוקה וצלולה
נעלם בתהומות העיר הגדולה