שערי הלב נפתחים לרווחה
והאושר פורץ החוצה בזרימה אדירה -
נשפך לכל הכיוונים,
מציף באהבה גדולה את כל הסובבים
והלב מתפלל, והלב מבקש לתת לעולם מנחתו
ולדעת לקבל בחזרה את כל תשוקתו.

והייתה לי מחלוקת גדולה
כאשר האלוהים האדירים שלהם עלי כפה:
"ואהבת לרעך כמוך".
לקח לי קצת זמן להבין ולברר עם עצמי,
כשהאלוהים המקודשת בדמות בריאתי
פרצה החוצה בשלווה, בדמותה הזוהרת, הקורנת,
האלוהים שלי -  אני הנפלאה, העוצמתית והעוטפת,
נקבה מפתה בכנותה, בדברי קסם, חכמה, רגישות ותשוקה,
במגעה הבהיר האמיתי, בריחה הטרי, בטעמה הבוסרי הנקי
היא העושה שלום במרומה
ועלינו, ועל כל כאבנו, ועל כל נבדלנו
ועל כל אהובנו - באשר הם כאן.

שערי הלב נפתחים לרווחה
והאושר פורץ החוצה בעוצמה מאירה -
מעצים ונגלה לכל נושם ללא כל איום
מעניק וניזון מפשטות, מייחודיות הקיום.
והלב מתפלל והלב תמיד שומר, על כל צעד ושעל
מנתבת את דרכי בבטחה, מרחפת בחדווה ממעל.

כמה פשוט להיות,
כמה נפלא רק לחיות
ולקבל את החיים כקסם המתהווה לנגד עינינו
ולקבל את עצמי כפלא הנוצר בכל יום מחדש.
ואיך זה שכאב העבר סתם עליו את הגולל?
השלמה מפוקחת, כלום כבר לא אכפת...
וכמה שהעתיד פתוח ולקבלה מוכן ומזומן
ואני בהווה מתפתחת וצומחת מתוך עצמי, לא משום ולא בגלל...
ואני בהווייה של צבע שמח, טעם מתוק, ריח וורוד ואושר ילדותי
ואומרים אהבה יש בעולם - קבלוה, זאת אהבתי!!!

צלצלו פעמונים, צלצלו פעמונים,
כי עלינו כבר נחה, כבר באה הברכה.

19.6.06
טלי יונתן