אני מתגעגעת לספה, שהייתה שלי
כשאני יושבת על כסאות מטבח בבתים
שאינם שלי.
אני מתגעגעת אליך, כורסא נוחה שלי
כשהרדיו מנגן את השירים ההם
ואני נזכרת איך יכלתי להשתרע עלייך בערב,
עם הנעליים, ובלי שתתלונן.
איך היית, לא שונה בערב מכפי שהיית בבוקר כשעזבתי אותך.
איך השתיקה יפה לך, ולי, ואנחנו יפים יחד.
אני מתגעגעת אלייך, כורסא נוחה וישנה ומוכרת שלי
כשמושבים אחרים, נוצצים מדי יפים מדי מאיימים מדי.
ושוב אני רוצה לברוח אלייך ולהתכרבל, להטמע בריפוד
הידוע מראש המשעמם הדהוי.
מזל שעזבת אותי
עכשיו יש לי מקום לספסל צרפתי. |
