זה תמיד קורה לי בסוף.
אחרי שיחה ארוכה, מעניינת, עמוקה, חייבת לבוא המילה הזאת.
זו מילה משתנה, פעם היא זו ופעם אחרת, אבל אני תמיד אומרת
אותה.
אולי מתוך התגוננות, בושה, פחד, אולי זו לא אני, מישהו-משהו
משתלט עליי, גורם לי להגיד דברים שאני לא רוצה.
לך תסביר אח"כ לבן שהעלבת שלא התכוונת לזה.
לך תגיד סליחה.
מאבדת אנשים שקרובים לי בקצב.
לפעמים זה קורה אחרי הכרות מעמיקה של שנים, אני מתחילה
להשפיל,
להעליב.
לפעמים זה קורה אחרי שיחה של דקה, ואני ישר מאבדת מישהו שהיה
פוטנציאל עצום לחברות.
ובסוף מה יקרה?

אני מצטערת.