משב רוח קלילה,
נושא לו בחשכה,
פרפר של לילה.
מוקף עלטה,
הכיצד יפלס בכנפו השבורה?
ברקיע, נוגת כוכבים מאירה דרכו,
ישאף להגיע למרומי המרומים,
הכיצד יוכל בכנפו השבורה?
פרפר לבן,
לבד,
ירא,
אך ממשיך.
הוא יגיע בטרם החמה תזרח והשמים יאדימו,
חרף פציעתו הקשה,
איש לא יניאו מיעדו,
כי את משאלת ליבו הכמוסה טרם הגשים,
אל שדה הפרחים יגיע.
כי שם נמצא כל אשר רדף,
מן אותו פרח איש לא יסיטו,
הוא שלו... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.