רגליה שעטופות ברצועות סנדלים זולות מתחת לשולחן זזות.
מרימה חלק מכף רגלה ומטילה את משקלה הכבד מנשוא על עקבה.
הרגל מלאת הוורידים הבולטים נעה לפי קצב של פזמון שנמצא בראש
המצעדים ברדיו ובערוצי המוסיקה, למרות שלעולם לא תודה שהיא
נהנית מהשיר.
פניה לבנים, בעלי הבעה קרה ומותשת, רק שלא יראו מה מרגיש לה
בפנים.
מתנשאת לגובה של 173, עומדת שם, דורשת שיגישו לה את המבחנים,
שהיא כבר צריכה ללכת.
שוב, להיות לבד.
תמיד.
לבד.