טפטופים נשמעים להם מבחוץ אחרי שכבר הכריזו על בואו של הקיץ!
אהבות ישנות מתקוממות אחרי שהונף כבר דגל הכניעה!
ונראה כאילו שום דבר אמיתי, לא בשליטתי...
מה שיש לי בידיים גם הוא חובו של מישהו אחר!
משחקים של ילדים אמיתיים הופכים אותם בובות פשוטות.
אינני בובה, ולא מוכנה להשתתף במשחק.
מרוצה, אך לא ממני, על הישגים שאני אחרת קיוותה.
אחת מחייכת.
אחת בוכה.
אחת זו אני...
אבל גם השניה!
ואם צריך להצביע על איחורו של האושר, אפנה אלי שהברחתי אותו.
לא מתמודדת עם מצבים קיימים, מנסה לשנות, אבל ככה אני.
איזו אני? כי שתיהן פה אותה אחת שרק עומדת במקום שלפעמים לא
טוב בו.
אבל בדרך כלל השגרה וחוסר הציפיה הופכות אותו מואר.