"למרות ששמעת המון קלישאות, את זאת זכור תמיד..."
"לא אאבד את הרגש, האמן לי."
הצד הנאיבי שבי מתעקש.
"זוכר את הפיג'מה החדשה שקנית?
כה מיוחדת וחדישה היתה, שבכל לילה שלבשת אותה הבטת בה טוב טוב
ונצרת אותה. בדה הנעים והעדין גירה אותך ללטפה בלילות בהוקרה.
לאחר שנים ספורות דהתה, התקמטה, ובמקום לעשות אקט כלשהו, רק
זוכר אתה איך אהבת אותה, לפני שאהבתך אליה פסקה.
לפני שהבד איבד את העדינות שלו, את מגע הקטיפה שלכל פיג'מה
אחרת לא היה באותו זמן, כי היא לא היתה שלך - ואילו זו כבר
איננה שלך גם כן.
עד שיום אחד, תביט בה בשנאה כה עזה ותזרוק אותה בזילזול
וברגשות כעס חריפים, שצורבים אותך במקומות שלא הכרת בלבך
הזקן.
לכל דבר יש סוף,
תמים שכמותך."
[קונפליקט פנימי] |