ושנינו מביטים בבתים הישנים
עוד מעט הם ייעלמו
מהזיכרון שלנו
כול מה שיישאר לנו
זה זיכרון ילדות נשכחת
את מפחדת לאבד
ואני מחזיק את ידך
גם בשתיקות
ידענו להרגיש מפוחדים
תביטי בכלבים
מה הם חושבים, שהם מביטים בנו
אולי גם אנחנו צריכים
לחיות לאט
בלי לאבד את הנתיב
ובנתיים, השמיים מחשיכים
אספנו תמונות באלבום הישן
שם היינו ילדים, אחר כך זרים
גם באהבה שלנו
לא ידענו דבר
מה למדנו עם השנים
איך לאבד את עצמנו לזמן הבורח
זה שפעם רצינו
שיהיה לנו
אחר כך כבר התייאשנו
הבתים הישנים עוד מעט ייהרסו
גם את השביל עם העצים
מישהו כבר ידאג לכסות
ואת מספרת על חלום ישן
בית וכלב
אני לומד דרכך, איך להתרגש
אהבנו פעם את העיר
לפני שהיא עזבה אותנו
להרגיש בה חלק ממשהו
עד שלא הכרנו את הרחובות
אולי מישהו אחר בא במקומנו
זוכר איך היינו יורדים בערב
מחפשים משהו חדש
ואת פנייך, לא הצלחתי למחוק
ותמיד, כמו מזיכרון ילדות
הכול נהיה יותר קטן
את שואלת, מה למדנו
את העצב, הבדידות והשתיקה
הפחדים עכשיו נשארים תלויים בינינו
ככה כתבנו את השירים שלנו
והעיר לקחה אותנו אל מקומות
שלא הכרנו מעולם
תביטי בבתים הישנים, אנשים מזדקנים
יום אחד הכול יישכח
ושוב ייבנו פה משהו חדש
ואנחנו לא יודעים
אם זה היה שייך רק לנו
או שבעצב, למדנו את מה שנותר