השמש זורחת פה מעל לראשי,
אבל החושך הוא חברי היחידי
מאז היוולדי.
זורחת וקורנת
תמיד כלפי החוץ,
והעצבות מכרסמת אותי מבפנים
ולא מניחה לי אפילו לשנייה.
חיוכים, חיבוקים ובסדר
מפזרתכך בכייף לכל עבר,
כלפי כל אחד אשר נזקק להם נראה
ולא סתם בכדי לעזור למישהו
להרגיש טוב או מיוחד.
אך מתי מישהו יבחין גם בי?
בזאת היושבת לה שם בצד
וצריכה חיבוק ארוך ואוהב,
חיבוק מלא הבנה
ובלי שום סימן תהייה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.