לפעמים אני רוצה פשוט לעצור הכל,
רק להרגיש אולי פעם אחת מי אני באמת,
מביט אל תוך תחושותיי,
נושם עמוק את רגשותיי,
נענע לפחדים
ובוכה את הכאב שבי החוצה.

אני מתאושש לאט,
נרגע בזהירות,
קם לשטוף פנים,
(זהו, זה עבר לי כבר...)
אבל מול המראה שוב רק החיצוניות משתקפת
ומיד אני מתמלא בריקנות איומה
אני שוב כ"כ חסר משמעות.

לפעמים אני פשוט רוצה לעצור הכל
כי רק הכאב נותן לי להרגיש באמת.

רק השקר שמשתקף עומד חשוף מול כולם,
מחביא אותי מאחורי האמת שלי
כי לעולם לא אוכל לחשוף את שבפנים...