פועם הלב, ודומעות העיניים,
עלטה מסביב, ושחור בינתיים,
המסכה הוסרה חרש.
האימה גוברת, המורא כפול,
ומתפרץ הרגש, זך וצלול.

הופל החיץ, קרסו המחסומים,
לא עוד שקר וחדלו הסילופים,
כשאוזן קשבת נמצאת מלפנים.

הנה מתחכך ראש בכתף,
ויד עדינה מגששת - הופכת חיבוק,
חשוך ושחור כאן עמוק במרתף,
היא בו תומכת, והוא מבכי חנוק.

זרוע מושטת, הם קמים יחדיו,
צעד אחר צעד - היא נצמדת אליו.
פוסעים להם דומם, את הדלת פותחים,
מלוא הזהר חודר מבעד - נטול כל מחשכים.

"והוא יוצא אל האור, אל חיים חדשים"

16.9.05

הערת המחבר: השורה האחרונה, המסומנת במרכאות, לקוחה משיר של
אהוד בנאי בשם "השביל הזה".