ניר אזולאי / 17. ארבע |
את שערך מעל צוואר
העיניים הירוקות
כמו נווה בלב מדבר
המבטים המזוגגים
כשאת עוברת לידי
חום מגע ידך
כשאת אוחזת בידי
נשימותייך הכבדות
כשאת נצמדת אל גופי
הרכות של ראשך
כשאת נשענת על כתפי
התקליט אליו את מכורה
התוכנית שלמדת לאהוב
הסיפור ההוא מהילדות
זה שנפלת באמצע הרחוב
כל הדברים האלו
לי לא מזיזים
דבר אחד אני רוצה
בואי נהיה יזיזים.
23.07.2005
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|