נותן את הרגש, נותן את הכל,
פעם נוספת מנדב חיוך,
סופג את הרחש, סופג את החול
נעלם לאיטו במעמקי הייאוש

ופעם נוספת מוחה הוא דימעה,
על מנת שהיא לא תרגיש בשינוי,
מסתכל קדימה, מתעלם מן הדממה
שואל את עצמו אם בכלל הוא ראוי

אוהב עד מוות, אוהב עד הסוף
אוהב כלכך שקשה לנשום
והיא הולכת, הנה נעלמה,
והגעגוע אוחז בו, יוצר מלחמה,


הכל אבוד, כלום לא נשאר
רק הקור האכזר, בו תמיד הוא נזכר,
אבל הכל בסדר, הוא כבר לא בודד
לא יגע ולא דואג
פה לידו היא שוכבת תמיד
חולמת שאולי אולי הוא יגיד
אולי מחר הכל יסתדר
אולי בכלל הכל יגמר
ורק הוא אוהב, רק היא אוהבת
אבל זה בסדר האהבה הזאת בכלל לא כואבת.